כוונת הוותיקן להפוך את האפיפיור בזמן השואה לקדוש מכה בתדהמה היסטוריונים מכל העולם. "הכנסייה יכולה להכריז גם על היינריך הימלר כקדוש", אומר ההיסטוריון הראשי של יד ושם. השר הרצוג מבהיר: "הכוונה להפוך את פיוס ה-12 לקדוש - בלתי קבילה"
pius-xii1

פיוס ה-12, מאת וים ון דה פלאס

זעם קדוש

פורסם ב:|  24.10.2008

במחצית השנייה של אוקטובר 1943 התחוללה הטרגדיה היהודית ממש מתחת לחלונו של האפיפיור פיוס ה-12. כמה אלפים מיהודי רומא נעצרו על ידי האס-אס הגרמני והובלו למחנה מעצר, שממנו נשלחו לאחר כמה ימים לאושוויץ. הדרך מהגטו היהודי שעל גדות הטיבר לקולג’ו מיליטארה עברה בפאתי כיכר סנט פטרוס. אם הציץ אז האפיפיור מחלון מעונו, הוא יכול היה לראות את המשאיות הגרמניות מובילות יהודים בדרך ללא שוב.

אך פיוס ה-12 היה כנראה טרוד בעניינים אחרים. למרות הפצרות מצד אנשי הקהילה היהודית ומצד דיפלומטים בריטים ואמריקאים, סירב האפיפיור, המשמש גם כבישוף רומא, להשמיע את קולו. ב-19 באוקטובר, כשחלפה רכבת המשא העמוסה ביהודים את העיר פדובה בדרכה צפונה, תבע הבישוף המקומי מהאפיפיור “לנקוט פעולה דחופה”. אך פיוס ה-12 שוב שתק. שלושה ימים מאוחר יותר הומתו 1,060 מיהודי רומא באושוויץ. רק 15 מהמגורשים באותו טרנספורט שרדו את המלחמה.

ברומא עצמה שררה אז אנדרלמוסיה. הנהגת האס-אס חששה מאוד שהאפיפיור – הסמכות הרוחנית העליונה בבירת איטליה ובעולם הקתולי כולו – ינסה למנוע את הגירוש. עד כדי כך הוקל לגרמנים בסוף הגירוש, שהשגריר הגרמני לוותיקן, ארנסט פון וייצקר (אביו של ריכרד פון וייצקר, לימים נשיא גרמניה), כתב ב-26 באוקטובר לברלין מברק בזאת הלשון: “האפיפיור, אף על פי שהיה נתון תחת לחץ רב, נמנע מגינוי הגירוש של יהודי רומא. למרות העובדה שברור לו כי עמדה כזאת תשמש נגדו על ידי אויבינו… הוא עשה כל שביכולתו, אפילו ברגע הרגיש הזה, כדי לא להכביד על היחסים עם ממשלת גרמניה ועם הרשויות הגרמניות ברומא… ניתן כעת לומר כי העניין, על כל חוסר הנעימות שבו מבחינת היחסים בין גרמניה לוותיקן, הוסר מסדר היום”.

הפרשה הזאת, המתוארת בהרחבה בספרו של ג’ון קורנוול, “האפיפיור של היטלר” (Hitler’s Pope), היא רק דוגמה אחת למה שהיסטוריונים מכנים “כישלונו המוסרי של האפיפיור פיוס ה-12″ לנוכח שואת יהודי אירופה. הידיעות שהתפרסמו בשבועות האחרונים על כוונת הוותיקן להאיץ את הליך הכרזתו של פיוס ה-12 כקדוש של הכנסייה, עוררו על כן תדהמה בעולם המחקר ובקרב נציגי הקהילות היהודיות. שכן, למרות התחממות היחסים הניכרת בין הכנסייה הקתולית לעם היהודי ב-40 השנים האחרונות, נותרה עדיין אבן נגף משמעותית המעיבה עליהם – חלקה של הכנסייה הקתולית בהכשרת הדרך לשואה, והתנהלותו של ראש הכנסייה, האפיפיור פיוס ה-12 במהלכה.

הסכם עם היטלר

חתימת ההסכם בין הוותיקן לגרמניה הנאצית, 1933 (תצלום: הארכיב הגרמני הפדרלי)

חתימת ההסכם בין הוותיקן לגרמניה הנאצית, 1933 (תצלום: הארכיב הגרמני הפדרלי)

הראשון שהעלה תהיות לגבי התנהלותו של פיוס ה-12 בזמן המלחמה היה ההיסטוריון שאול פרידלנדר. שנה אחרי שרולף הוכהוט כתב את המחזה “ממלא המקום” באותו העניין, פירסם פרידלנדר ב-1964 את מחקרו החלוצי, “פיוס ה-12 והרייך השלישי”. מאז נכתבו על כך עוד ספרים רבים, שציירו תמונה עגומה מאוד של “ממלא מקומו של ישו”.

אוג’ניו פאצ’לי, פיוס ה-12, היה האפיפיור בשנים 1939-1958, אך עוד קודם לכן, ב-1933, היה לו תפקיד מכריע בחתימת הסכם (“קונקורדט”) בין הכנסייה לגרמניה הנאצית, שהעניק הכרה רשמית ובינלאומית לשלטונו של אדולף היטלר. עם תחילת הידיעות על הגירושים ועל רצח יהודי אירופה, פנו לאפיפיור אינספור גורמים – יהודים ולא-יהודים – בבקשה כי ישמיע את קולו ברמה ויקרא לעשרות מיליוני הקתולים ברחבי אירופה לא לשתף פעולה עם הנאצים.

בסופו של דבר התרצה פיוס ה-12 ובדרשת חג המולד ב-24 בדצמבר 1942, השמיע ברדיו הוותיקן את ההצהרה האנמית הבאה: “מאות אלפי בני אדם, שללא כל אשמה, ולעתים רק בשל מוצאם הלאומי או הגזעי, מיועדים כעת למוות או להכחדה הדרגתית”. דיפלומטים אמריקאים פנו למחרת לכס הקדוש ואמרו לו כי אף אחד לא הבין שההצהרה כוונה ליהודים, ושניתן להבינה כמכוונת גם כלפי אסירים פוליטיים או שבויים. אך פיוס ה-12 השיב כי אינו מתכוון להוסיף על ההצהרה שכבר השמיע.

למנהיג הכנסייה הקתולית יכולה היתה להיות השפעה מכרעת באזורים עם אוכלוסייה קתולית משמעותית, בעיקר היכן שההנהגה היתה קשורה בעבותות להייררכיה הכנסייתית. כך היה בקרואטיה הפשיסטית, תחת הנהגתו של אנטה פאבליץ’; בסלובקיה הפרו-גרמנית, תחת הנהגתו של הכומר יוזף טיסו; ובהונגריה תחת הנהגתו של האדמירל הורטי. בכל אלה נמנע פיוס ה-12 מפעולה ישירה להצלת היהודים. גם כאשר כתב להורטי ב-25 ביוני 1944, השתמש שוב באותה נוסחה לא-ברורה שבה השתמש בדרשת חג המולד, ונמנע מציון שמם המפורש של היהודים.

חשוב לציין כי בשלב הזה, קיץ 1944, מימדי השואה היו כבר ברורים פחות או יותר, ויהדות הונגריה היתה היחידה שנותרה ללא פגע מבין כל ארצות אירופה. “הימנעותו של פיוס ה-12 מקריאה מפורשת להצלת היהודים נבעה ככל הנראה מאינטרסים פוליטיים”, אמר השבוע ל”הארץ” ההיסטוריון שאול פרידלנדר בראיון טלפוני מביתו בלוס אנג’לס. “לפי כל המסמכים שיש בידינו, פיוס ה-12 היה זהיר במכוון עד הרגע האחרון, וגם כשכבר אמר משהו, זה היה מאוד מעורפל. מדיניותו מהרגע הראשון כלפי גרמניה הנאצית היתה מדיניות של פייסנות. הוא ראה את עיקר הסכנה למעמד הכנסייה מהבולשוויזם הסובייטי, ולא רצה לנקוט שום צעד שהיה מחליש, ולו פסיכולוגית או תעמולתית, את גרמניה. הוא חשב שמתנהל קרב בלימה עצום נגד הבולשוויזם, וזה מה שהכי הטריד אותו.

“לפי המידע שיש בידינו, פיוס ה-12 לא מצטייר כאדם שראוי להיות קדוש, אפילו לפי הקריטריונים של הכנסייה. אפשר הרי להתבונן בוותיקן כמוסד פוליטי גרידא, ולומר שפיוס ה-12 פעל לפי האינטרסים המדיניים שלו, ושהשמדת היהודים מילאה עבורו תפקיד משני בלבד, אבל אם האפיפיור והוותיקן אמורים לייצג ערכים אוניוורסליים, הרי שמדובר בכשל מוסרי. הכרזה על מישהו כקדוש אינה נובעת מהצלחה פוליטית כלשהי, אלא מדמותו המוסרית. ובמקרה של פיוס ה-12 מדובר באיש שברגע הקריטי ביותר פעל לפי שיקולים פוליטיים ושכח שהכנסייה טוענת שהאפיפיור הוא נציגו של ישו עלי אדמות”.

במהלך השנים העלה הוותיקן שורה של טענות אפולוגטיות על שתיקתו של פיוס ה-12: למשל, שנמנע מהתבטאויות פומביות אך פעל בסתר למען הצלת יהודים. עוד נטען, כי נקיטת עמדה פומבית רק היתה מסכנת יותר את היהודים ואת מציליהם הנוצרים. אך פרידלנדר סבור כי אין בכך אמת. “אף אחד לא זוכר שום מסמך שבו האפיפיור קורא למאמינים להציל יהודים”, הוא אומר. “בישוף ברלין התחנן בפניו שישמיע קריאה להצלת יהודים, והוא סירב. מרומא לא יצאה למיטב ידיעתנו שום הוראה בעניין היהודים. אדרבא, שיפתחו לעיון אקדמי את כל המסמכים שבארכיון הוותיקן, כדי שנוכל לקבל את התמונה המלאה. אבל הארכיונים האלה לא ייפתחו בקרוב, משום שיש שם כנראה דברים שהם לא רוצים שחוקרים מקצועיים יראו”.

“האפיפיור נוהג באיבה”

הרב יצחק הלוי הרצוג

הרב יצחק הלוי הרצוג

הסערה הנוכחית החלה בעקבות התבטאותו בתחילת אוקטובר של האפיפיור בנדיקטוס ה-16, שלפיה הוא מקווה כי הליך הכרזתו של פיוס ה-12 ל”מבורך” (שלב אחד לפני “קדוש”) יוכתר בהצלחה. בתחילת השבוע אמר נציג הכנסייה שאחראי על ההליך, פטר גומפל, כי בנדיקטוס אינו מתכוון לבקר בישראל כל עוד לא ישונה כיתוב תמונה במוזיאון החדש ביד ושם, שבו נכתב כי “תגובתו של פיוס ה-12 לרצח היהודים בתקופת השואה שנויה במחלוקת”. דובר רשמי של הוותיקן הודיע אמנם כי גומפל דיבר על דעת עצמו בלבד, וכי ביקורו של בנדיקטוס בישראל אינו מותנה בשינוי הכיתוב, אך אור הזרקורים הופנה בינתיים להנהלת יד ושם כדי לשמוע את דברה.

“באופן מוזר ביותר”, אמר השבוע ל”הארץ” ההיסטוריון הראשי של יד ושם, פרופ’ דן מיכמן, “נראה כי הכנסייה הקתולית מבקשת כעת לקבל הכשר לדמותו של פיוס ה-12 דווקא מהיהודים”. מיכמן, שמשמש גם כראש הקתדרה לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן, ביקש לא לומר דברים בשם מוסד יד ושם, אך הסכים לומר כי “במוזיאון יש התייחסות רבה להצלת יהודים על ידי קתולים ונציגי הוותיקן באירופה. מבין חסידי אומות העולם יש הרבה מאוד נזירים ופעילים בעמותות נוצריות. בבלגיה ובהולנד היו הבישופים הגורמים המרכזיים בניסיונות ההצלה. העניין הוא שבשום מקום אין עדות לכך שהאפיפיור הורה לקתולים לעשות את זה.

“בעיקרון זה לא ענייננו על מי מכריזה הכנסייה הקתולית כקדוש. הם יכולים להכריז כקדוש גם על היינריך הימלר (מפקד האס-אס והגסטאפו, ע”ש). אבל אם הם רוצים שהיסטוריונים יהודים או יד ושם ינקו את דמותו של פיוס ה-12 דבר ראשון שיפתחו את כל הארכיונים לעיון מקצועי ולמחקר חופשי”.

דברים חד-משמעיים עוד יותר אמר השבוע ל”הארץ” יצחק הרצוג, השר לענייני תפוצות ומאבק באנטישמיות, ומי שמופקד מטעם הממשלה על הקשר עם העדות הנוצריות. “מנקודת מבט יהודית ובעיני כל מי שבקיא בפרטים ההיסטוריים, הכוונה להפוך את פיוס ה-12 לקדוש בלתי קבילה”, אומר הרצוג. “בכל תקופת השואה ידעו בוותיקן היטב מה קורה באירופה, ואין עדות לשום צעד שנקט האפיפיור כמתחייב ממעמדו של הכס הקדוש. הניסיון להפוך אותו לקדוש הוא ניצול של השכחה ושל חוסר התודעה. במקום לפעול לפי הפסוק ‘לא תעמוד על דם רעך’, האפיפיור שתק, ואולי אף גרוע מזה”.

הרצוג מסתמך בדבריו על עדויות ממקור ראשון שהותיר בידיו סבו יצחק הלוי הרצוג, רבה האשכנזי הראשי של ארץ ישראל בתקופת השואה. הרצוג הסב, יחד עם בנו יעקב, ניסו חודשים ספורים לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה ליצור קשר עם מנהיגים דתיים כדי לבדוק כיצד לסייע ליהודי אירופה. בעקבות התערבותו של הרצוג אצל הפטריארך היווני-אורתודוקסי בקונסטנטינופול, הורה הפטריארך להכריז בכל הכנסיות בבלקן על קריאה להצלת יהודים. מאמץ מקביל שניסה הרצוג להפעיל בוותיקן לא עלה יפה.

מאמץ מרוכז יותר ניסה הרצוג להפעיל באביב 1944, בעניינה של יהדות הונגריה. הרצוג ביקש מהוותיקן שיפרוש את חסותו על מאות אלפי יהודים – הקהילה הגדולה ביותר שנותרה אז באירופה – אך האפיפיור סירב. מהוותיקן נמסר להרצוג כי “אם ייוודע בבודפשט שרומא נתונה להשפעה יהודית, מאמצי ההצלה רק ייפגעו”. בקשת הרב הראשי לקיים פגישה סודית עם האפיפיור נדחתה גם היא, בטענה שעיתונאים גרמנים רבים מסתובבים ברומא, והם עשויים לדווח על כך לברלין. השר הרצוג מספר כי גם באוטוביוגרפיה של אביו, לימים נשיא מדינת ישראל חיים הרצוג, נכתב כי “האפיפיור אינו נכון לסייע, ונוהג אפילו באיבה”.

לרב הרצוג נזדמנה האפשרות לפגוש את פיוס ה-12. זה היה אחרי המלחמה, בפברואר וביוני 1946, במהלך מסע ארוך שקיים הרב ברחבי היבשת. על הפרק עמדה אז התביעה היהודית להשיב לחיק היהדות את עשרות אלפי הילדים שמצאו מקלט במנזרים ובבתי יתומים נוצריים בזמן המלחמה. “השניים דיברו ביניהם בפגישה בלטינית, באנגלית ובצרפתית”, אמר השבוע הרצוג. “סבי ביקש מהאפיפיור לפתור את בעיית הילדים היהודים. הוא ביקש ממנו לפרסם איגרת של הוותיקן שמורה לכמרים לשחרר את הילדים. אבל זה לא קרה. סבי נאלץ בעצמו לעבור ממקום למקום כדי לנסות ולגלות מי יהודי.

“במקום להכות על חטא, ובמקום להבטיח שיפתור את בעיית הילדים, האפיפיור שתק. היסטוריונים שכתבו על הפגישה ציינו, כי בצאתו מהפגישה בוותיקן, סבי ביקש ללכת להיטהר במקווה ברומא. תרשה לי לא לנסות לנחש מדוע הוא הרגיש דווקא אחרי הפגישה ההיא צורך עז כל כך להזדכך”.