תשכחו מפועלי דחק בדירות צפופות בתחנה המרכזית הישנה. מעתה נחזה כאן בענק האסייתי במלוא עוצמתו: ממנהרת הכרמל ועד הרכבת הקלה - חברות סיניות בונות לנו מדינה
china-israel-economy

מאו, מאת אנדי וורהול (תצלום: מוזיאון אנדי וורהול, פיטסבורג)

ישראל מייד אין צ’יינה

פורסם ב:|  8.8.2008

מהיום אחר הצהריים ובמשך 17 ימים, יהיו עיני העולם כולו נשואות אל איצטדיוני הענק שבנתה סין בשנים האחרונות. עיתונאים נרגשים ירעיפו מחמאות על ההישגים ההנדסיים בבניית הכפר האולימפי ובחידוש פניו של נמל התעופה הבינלאומי בבייג’ינג, שרק לפני עשור עוד נראה כמו תחנת אוטובוס אפרורית בישראל של שנות ה-50. מכל מסך טלוויזיה מהבהב תשתקף אותה תמונה בדיוק: סין של 2008 היא מעצמת-ענק, עם פרויקטים הנדסיים ותשתיתיים בקנה מידה שהעולם המודרני מתקשה לתפוש.

אלא שבשנים האחרונות חדרה סין גם לשוק הישראלי. אחרי שחברות סיניות ביצעו חוזי תשתית אדירים במדינות העולם השלישי – באפריקה, במדינות ערב ובאמריקה הלטינית – עושה סין את הצעד הראשון בעולם המפותח, דווקא בישראל הקטנה: “תאגיד ההנדסה האזרחית והבנייה הסיני” (CCECC) אחראי לכריית מנהרת הכרמל. הוא גם יהיה אחראי לעבודות ההנדסה האזרחית בבניית “הקו האדום” של הרכבת הקלה בגוש דן, שיחבר את פתח תקוה במזרח עם בת ים בדרום. יצרנית העגורנים וציוד המתכת הסינית ZPMC, זכתה רק השבוע במכרז לאספקת שבעה מנופי גשר לנמל חיפה, שעתידים להגדיל משמעותית את תפוקת העבודה בנמל.

במלים אחרות, אם עד עכשיו הורגלנו לראות פועלים סינים פשוטים גרים בדירות צפופות בתל אביב ומשתכרים משכורות זעומות בעבודות דחק, הרי שמעתה נצטרך להתרגל לשינוי במעמדה העולמי של סין גם ברחובותינו. חברות סיניות מתמודדות כיום על מכרזי תשתית שכם אל שכם עם חברות מערביות גדולות, כמו סימנס ואלסטום, ואינן נופלות מהן. סין כובשת את העולם, ועכשיו היא בדרך לכבוש גם את ישראל.

תאגידי הבנייה הענקיים הסיניים נמצאים בבעלות המדינה. לכן, כל מי שעושה עסקים עם חברות סיניות עושה למעשה עסקים עם המדינה ועם המפלגה הקומוניסטית הסינית. פרופ’ מרווין סמואלס, שמחלק את זמנו בין ישראל לסין ועוקב שנים ארוכות אחרי היחסים בין שתי המדינות, אמר כי “בשנה האחרונה יש ספין חיובי מדהים בסין כלפי ישראל”. סמואלס, יועץ למשרד התקשורת הסיני ומרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, ציין שהדבר מתבטא בדיווחים חדשותיים בכלי התקשורת הממלכתיים והחצי-ממלכתיים, “ובהתעניינות עצומה מצד פוליטיקאים בכירים כמו גם מצד מנהלי תאגידים. אם חברות סיניות התחילו לעשות עסקים בישראל, סביר מאוד להניח שבכירים בפוליטבירו הסיני אותתו להם שזה בסדר”.

ספין חיובי

בייג'ינג בזמן האולימפיאדה (תצלום: אנדי מייה)

בייג'ינג בזמן האולימפיאדה (תצלום: אנדי מייה)

הנספח לענייני מסחר בשגרירות סין בתל אביב, ז’ו הואי, מאשר כי ממשלת סין מעודדת חברות סיניות להגיע לישראל. לדבריו, היקף הסחר בין שתי המדינות גדל מאוד מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות – מ-50 מיליון דולר ב-1992 לכ-4.5 מיליארד דולר ב-2007. אלא שמאזן הסחר עדיין שלילי ביותר מבחינת ישראל – סין מייצאת לישראל בכ-3.5 מיליארד דולר, ומייבאת ממנה רק בכמיליארד דולר.

“הנוכחות הסינית בישראל מבחינת תשתיות היא חדשה”, אומר סמואלס. “בדרך כלל סין ייצאה לישראל בעיקר עבודה זולה. אבל בשנים האחרונות חברות סיניות עושות פרויקטים אדירים של תשתית, כמו תחנות כוח, נמלי תעופה ומסילות ברזל. חברה סינית בנתה בעשור האחרון את הרכבת התחתית בטהראן. CCECC בונה כעת מסילת ברזל באורך 1,300 קילומטרים לכל אורך ניגריה. קודם לכן היא זכתה במכרז תשתיות בהיקף של שמונה מיליארד דולר באלג’יריה”.

ז’ו ציין כי הכניסה הסינית לשוק הישראלי אטית, שכן היא דורשת הסתגלות לסביבה עסקית ותעסוקתית שונה מבעולם השלישי. “יש לנו עובדים מיומנים מאוד”, אמר, “הם יכולים לחפור מנהרות בקצב של 700 מטרים בחודש, כפי שהם עושים במנהרת הכרמל. אבל ישראל היא המדינה הראשונה בעולם המפותח שסין נכנסת אליה לפרויקטים של תשתית. בינתיים אמנם רק כקבלני משנה, אבל מדובר באתגר גדול עבור חברות סיניות, שלא היו רגילות לסטנדרטים מערביים מבחינת הרגולציה למשל, או מבחינת ההגנה על העובדים”.

את השינוי הזה אפשר לראות כבר כיום בפרויקט מנהרת הכרמל, שתחבר את צומת הצ’ק-פוסט בכניסה הצפון-מזרחית לעיר עם אזור מרכז הירידים בכניסה הדרום-מערבית. המנהרה, באורך של 4.7 ק”מ, עתידה להיפתח ב-2011 ותהיה הארוכה בישראל. במכרז לפרויקט כולו זכתה חברת “כרמלטון”, שבחרה כקבלן-משנה בחברת CCECC לפעולת הכרייה. עמי מורג, המנהל האדמיניסטרטיווי של הפרויקט, אמר שכ-550 סינים נמצאים כיום בחיפה לצורך הפרויקט, מתוכם כ-50 אנשי מינהלה וכ-500 עובדים (מהנדסים ופועלים). עלות כריית המנהרה מוערכת ב-90 מיליון דולר. “החברה הסינית שכרה מבנים בעיר לשכן את העובדים”, אמר, “אלה מגורים נאים, עם מכונות כביסה ומוצרי חשמל. זה רחוק מאוד מרחוב לוינסקי בתל אביב”.

בפרויקט התשתית השני שבו מעורבת CCECC, הרכבת הקלה בגוש דן, היא מחזיקה 20% במניות הקונסורטיום, שכולל גם את אפריקה-ישראל ואת חברת סימנס הגרמנית, שתהיה אחראית על העבודות האלקטרו-מכניות ועל אספקת הרכבות. הזיכיון, שנחתם במאי 2007, הוא ל-32 שנים, מתוכן חמש שנות הקמה ו-27 שנות תפעול. CCECC תהיה אחראית לעבודות ההנדסה האזרחית בפרויקט.

אבל הנספח המסחרי ז’ו ציין שיש עוד פרויקטים רבים בקנה. אחד מהם למשל הוא מכרז עתידי לשיפוץ מסילות הרכבת הקיימות. חברת ענק סינית לייצור מכשירי חשמל ביתיים שוקלת לפתוח מרכז מחקר ופיתוח בישראל, ונציגים של יצרנית הרכב הסינית BYD ביקרו רק השבוע בישראל כדי לבדוק אפשרות של שיתופי פעולה בתחום כלי הרכב החשמליים וההיברידיים. “המצב כיום עדיין לא משקף את מלוא הפוטנציאל בין שתי המדינות”, אמר ז’ו.

דיפלומטיה או רווחים

אלברט איינשטיין

אלברט איינשטיין

הסיבה להתעניינות הגוברת מצד סין לא לגמרי ברורה. סמואלס מעריך שהיא חלק מהניסיון הדיפלומטי הסיני לשמור על איזון. לסין יש יחסים טובים מאוד עם העולם הערבי ועם איראן. אולם לדבריו, בייג’ינג רוצה לשמור על יחסים טובים עם המערב ועם ארצות הברית, והשקעה בישראל היא איתות ברור שסין לא נוטה רק לכיוון אחד.

לשגריר ישראל בסין, עמוס נדאי, יש הערכה קצת שונה. הוא קושר את העניין הסיני בסיבות כלכליות גרידא. לדבריו, רוב ההשקעות והפרויקטים שבהם מעורבת סין בעולם השלישי נועדו להבטיח לה אספקה של מחצבים ומקורות אנרגיה. קצב צמיחה שנתי של 10% בשלושת העשורים האחרונים הביא לזינוק עצום בגודל המעמד הבינוני הסיני. כ-150 מיליון בני אדם עברו מהכפר לעיר בעשור האחרון, וההערכה היא כי עד 2010 יצטרפו אליהם לפחות עוד 50 מיליון. צריכת האנרגיה בעיר גדולה פי 2.5 בממוצע מאשר בכפר, ועל כן כלכלת סין דורשת כל מה שהיא מצליחה להשיג – מלט לבנייה, נפט, סויה, חיטה, ועוד שלל מוצרים בסיסיים.

כל זה נכון בעיקר לאפריקה ולמדינות ערב, אמר נדאי, שם מנסה סין לבסס את מעמדה הפוליטי כדי להבטיח זרימה רציפה של חומרי גלם ומחצבים. ואולם, הוא אומר, ישראל אינה יכולה להציע לסינים משאבי טבע. נדאי מעריך כי חברות סיניות באות לישראל מהטעם העסקי הפשוט: לעשות כסף.

נדאי, שהוצב בסין לפני כשנה, מעיד על יחס שגובל בהערצה מצד רמות השלטון הבכירות ביותר. “אני כל הזמן שומע מחמאות על התרבות העתיקה של העם היהודי ועל המסורת הוותיקה”, הוא אומר, “ומצד שני על היכולת להקים מתוך אלה מדינה מודרנית בתקופה של 60 שנה. בכך הם מרגישים קרובים אלינו: גם להם יש מסורת מפוארת וגם הם מנסים לפתח מדינה מודרנית במהירות. הם מרגישים שיש להם מה ללמוד מאתנו.

“רק באחרונה יצא צוות של הטלוויזיה הממלכתית הסינית לישראל לתקופה של שלושה שבועות, לצורך תחקיר על ‘הפלא הישראלי’. עכשיו הם יוצאים לכמה מקומות בעולם שבהם היו בעבר קהילות יהודיות גדולות, כדי לבחון את השפעת הקהילה היהודית על הסביבה. הרעיון מבחינתם הוא לנסות לפענח את סוד ההצלחה של היהודים. כדיפלומט ששירת בעבר במדינות אחרות, אני יכול לומר שליחס כזה לישראל וליהודים אין כיום מקבילים”.