11.6.2010

מה מפחיד את אירופה?

פרנקו פרטיני, ברנאר קושנר ומיגל אנחל מורטינוס

האלימות שמפעיל המיעוט המוסלמי באירופה משפיעה על עמדת היבשת כלפי הסכסוך במזרח התיכון – כך מודים שלושה שרי חוץ אירופים חשובים במאמר שמתפרסם הבוקר בעיתון “ניו יורק טיימס”. בהודאה נדירה מסבירים ברנאר קושנר (צרפת), פרנקו פרטיני (איטליה) ומיגל אנחל מורטינוס (ספרד), כי “…אסור לתת לטרגדיה (הכוונה למשט בעזה) ליצור את התנאים להחרפה נוספת באלימות במזרח התיכון או באירופה (ההדגשה שלי)”. למיטב ידיעתי, זו הפעם הראשונה שבה פוליטיקאים אירופים בדרג בכיר כל כך מביעים חשש מפורש מגל של אלימות ביבשת, וקושרים אותה באופן ישיר למדיניות שהם נוקטים כלפי הסכסוך.

במערב אירופה חיים כ-20 מיליון מוסלמים (לפי הערכות מתונות), ועוד כמיליון יהודים. המוסלמים הם רק כ-4% מאוכלוסיית אירופה, אך הם מרוכזים בדרך כלל באזורים עירוניים, שם חלקם באוכלוסייה גבוה הרבה יותר. כך לדוגמה, במרסיי שבצרפת המוסלמים מהווים 20%, בבריסל 17%, בברדפורד שבאנגליה 16% ובמלמו שבשבדיה 20%.

יהודים לא השתתפו עד היום בהפגנות אלימות או באירועי טרור, ועל כן כאשר שרי החוץ האירופים מביעים חשש מהתפרצות של אלימות ביבשת, ברור שהם מתכוונים שזו תבוא מצד המוסלמים. ואם זה מה שמטריד אותם, ברור איזו השפעה יש לכך על מדיניותם.

החשש הוא חשש אמיתי: מהומות בשכונות של מוסלמים הם עניין שבשגרה, והדוגמה האחרונה לכך היא עימותים שמתרחשים ביומיים האחרונים בפרבר של שטוקהולם. עדות נוספת לכך נתן בשבוע שעבר מפקד יחידת המשטרה הבלגית ללוחמה בטרור, שאמר בראיון טלוויזיוני כי “אם כף רגלה של ישראל תדרוך בעזה, יהיו לנו מהומות במרכז בריסל באותו ערב”. בראיון בטלוויזיה הבלגית אמר גלן אודנרט, כי “למצב במזרח התיכון יש השפעה על מידת הרדיקליזציה של המוסלמים בבלגיה”, וכי “איננו יכולים להתעלם מההקשר הבינלאומי” (המקור בהולנדית כאן).

דבריהם של שרי החוץ האירופים משמעותיים משום שבדרך כלל נוטים פוליטיקאים ומתווכים אירופים לטעון שמטרתם היא להגיע לשלום “צודק”, “בר-קיימא” ו”אמיתי” במזרח התיכון. כעת מתברר כי יש עוד מטרה בהשכנת שלום במזרח התיכון – והיא השקטת המיעוט המוסלמי ביבשת והפסת דעתו, פן יחולל מהומות. ואת זה אומרים בפה מלא שלושה מהפוליטיקאים הבכירים באירופה.

4 תגובות

  1. חשוב מאוד שהבאת את הדברים שהתפרסמו בניו יורק טיימס.ללא ספק אירופה מפחדת מהמיעוט המוסלמי האלים.

  2. אירופה נסחטת על ידי המוסלמים. הדבר אינו חדש והתחיל בשנות השבעים של המאה הקודמת ורשום בפרוטוקולים של האיחוד האירופאי שבזמנו כונה השוק האירופאי המשותף. אם בתחילת אותה תקופה הסחטנות נסגרה בחדרי חדרים בין ראשי הממשל וועד המדינות המוסלמית, כיום היא נעשית על ידי האספסוף ברחובות, כשסכנה להחרבת מרכזי הערים ולא רק פרברי עוני – מרחפת תדיר באוויר.

    מיד לאחר מבצע “עופרת יצוקה” התקיים ערב סגור להזדהות עם ישראל בהשתתפות שר ההגנה האיטלקי איניאצו לרוסה (נא לרשום ולזכור שם זה כמיועד מבחינתי להנהגת המרכז-ימין האיטלקי). המוסלמים באותם הימים הפגינו ברחובות מילאנו כשההפגנה הייתה אמורה להסתיים באופן שקט בשעה ארבע אחר הצהרים.

    בשעה חמש, אלפים מהם לא מתפזרים, אלא מתרכזים מול הקתדרלה המרכזית של עיר העסקים ומרכז הכלכלה של ארץ המגף. הקתדרלה מוגנת במחסומים ובגדרות ברזל. כוחות משטרה בהמוניהם יוצרים שרשרת חיה בכדי להגן על הדואומו – אחת משכיות החמדה הגותיות של איטליה.

    עם הישמע האות, המוסלמים שהיו אמורים להתפזר שעה קודם, פורצים את הגדרות, דוחקים את אנשי המשטרה ותופסים בכוח את הרחבה שמול הכנסיה. לקריאתו של מואזין נעלם, או סתם כתכנון מדוקדק מראש, נשלפים אלפי שטיחונים (ציוד הכרחי בכל הפגנה?) ונפרסים על הקרקע.

    בהתרסה מכוונת אשר לא נתפסת על ידי מנטליות בני הצלבנים שעמדו משתאים “מהספונטניות הדתית”, החלו המוסלמים להתפלל במקום בכדי להוכיח מיהו בעל הבית האמיתי בלב ליבה של הנצרות הלומברדית. השוטרים קיבלו הוראה שלא לזוז ולא להטריד את פורצי המחסומים, שמעשיהם משולים לתפילה המונית ברחבת חארם אל שריף על ידי נאמני הר הבית (השלב הבא יהיה “תפילה ספונטנית בוותיקן”).

    התפילה הפרובוקטיבית הסתיימה ללא נזקים ברכוש וללא נפגעים ולראש האירופאי זהו כבר הישג. עוד יום עבר ללא השחתת רכוש, נזקים ועשרות פצועים עטויי כאפיות המצטלמים נהדר באל ג’זירה.

    וחזרה לשר ההגנה שהיה נבוך מהתבוסתנות של נציג המימשל (פרפטו) מטעם משרד הפנים והאחראי על כוחות הביטחון, המשטרה האזרחית, הצבאית (קרביניירי) ויחידות התגבור הצבאי שנוכחו בכיכר. הסברו היה ללא כחל וסרק: אותם קודקודים השלימו עם פריצת המחסומים וקיום התפילה הפרובוקטיבית ולא פיזרו בכח את ההמון, מפני שהם פחדו מהתפרעויות והריסת העיר. חד וחלק.

    אפרופו פרנקו פרטיני; שר החוץ האיטלקי המוזכר בכתבה הוא ידיד ישראל אמיתי יותר מרבים המאכלסים את בית המחוקקים הישראלי. למרות לשונו הדיפלומטית (בכל זאת שר חוץ), פרטיני אינו דופק חשבון לערבים ויוצא להגנתה של מדינת ישראל בכל פורום בינלאומי.

    לכן מה שמשחק היום בזירה אירופאית מבחינת יחסי הכוחות בין המהגרים למדינות המארחות אותם, יותר מכח הקניה מוסלמי, יותר מהלחץ הדמוגרפי, יותר מהחשש האלקטורלי – הוא הפחד הפיזי מהמוסלמים.

  3. June 11th, 2010 בשעה 11:37 am דר' אבי גור :

    לצערי זה לא רק באירופה אלא כאן בלב מדינת ישראל. הפחד מהמהומות של המיעוט הערבי הכוחני מיצר מצב של חששות מצד גורמי אכיפת החוק להיכנס לישובים הערביים לצורך אכיפת החוק בתחומים רבים: בנייה בלתי חוקית, גזל אדמות, אי תשלום מסים: הכנסה, ביטוח לאומי ועירוניים. החשש נובע לא רק מהאלימות אלא גם מהתקשורת שהיא תמיד מצדדת בערבים ומציגה אותם כמקופחים, ובמקביל מגנה את פעילות המשטרה והשב”כ לאכיפת חוקי המדינה.

  4. הבעיה של המערב היא הכנסת הראש לחול. רק שפעולה זאת חושפת עכוז מורם אל על המזמין טיול מוסלמי במעמקי החלחולת של העולם המערבי.

הוסף תגובה