ארכיון לקטגוריה פוליטיקה אירופית

24.7.2011

חברה מיליטריסטית מדי?

המצעד הצבאי ב-14 ביולי (תצלום: ארמון האליזה)

בשבוע האחרון מתחוללת בצרפת סערה גדולה סביב מעמדו של הצבא במדינה. זה החל ביום העצמאות, ה-14 ביולי, שמציין את יום ההסתערות על הבסטיליה בזמן המהפכה הצרפתית. ב-130 השנים האחרונות, מאז 1880, מציינת צרפת את יום העצמאות במצעד צבאי בשדרות שאנז אליזה, שבו נוטלות חלק יחידות של כוחות הביטחון הצרפתיים, כולל טנקים ומטוסים, ובו מציגים לראווה חיילי היחידות המיוחדות את כישוריהם בתרגילי סדר קפדניים.

השנה החליטה מנהיגת מפלגת הירוקים (מפלגת שמאל), אווה ז’ולי, לתקוף את אחד מסימני ההיכר המסורתיים של חגיגות יום העצמאות בצרפת, וקראה להחליף את המצעד הצבאי ב”מצעד אזרחי”. “אני מייחלת לכך שנוכל להחליף את המצעד הצבאי במצעד אזרחי”, אמרה ז’ולי, “מצעד שבו נצפה בילדי בתי הספר, בסטודנטים ובקשישים צועדים ביחד בגאווה וחוגגים את הערכים שמאחדים אותנו”. על הטנקים שחולפים ברחובות פאריס מדי 14 ביולי, אמרה ז’ולי כי “אלה לא הערכים שלנו… אני חושבת שהגיע הזמן לבטל את המצעד הצבאי משום שהוא שייך לתקופה אחרת של צרפת לוחמנית”.

ביקורת סבירה? מתברר שלא בצרפת.

קרא עוד

9.2.2011

סיפור של צד אחד

האי-מייל שהגיע לתיבת הדואר הנכנס עורר מיד את סקרנותי.

זה היה מייל מארגון Paideia, המכון האירופי ללימודים יהודים שמושבו בשטוקהולם, שתיכנן משלחת של עיתונאים זרים לסיור בן כשבוע בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית. המכון חיפש עיתונאי ישראלי אחד שיצטרף לקבוצה.

חשבתי שיהיה מעניין להצטרף לקבוצה שכזאת – וכך מצאתי את עצמי לפני קצת יותר מחודש בסיור עם משלחת של 12 עיתונאים זרים: תשעה משוודיה (מתוכם ארבעה יהודים ואחת פלסטינית שהיגרה מסוריה), עיתונאית מרוסיה, עיתונאית מטורקיה ועיתונאי מגרמניה. היו שם נציגים לעיתונות המודפסת, לרדיו ולטלוויזיה. שלושת הימים הראשונים הוקדשו לסמינר ביד ושם, יום אחד לביקור בחברון, יום אחד לבית לחם, יום אחד לתל אביב ויום אחד לשדרות.

מהר מאוד הרגשתי שהחוויה שאני עובר היא מיקרוקוסמוס למתרחש בזירה הבינלאומית בין ישראלים, פלסטינים וגורמים בינלאומיים. הביקורת, ההאשמה והדינמיקה שבתוך הקבוצה היתה מלווה מבחינתי באלימות מחשבתית קשה. מן הסתם לא יכולתי לענות או להגיב על כל דבר, אך כתבתי את רשמיי ואת מחשבותיי. כעת אני מפרסם מעין יומן של הימים האלה, שונה במהותו מפורמט הכתבה העיתונאית הרגילה, אך בעל ערך לא פחות לטעמי.

קרא עוד

11.6.2010

מה מפחיד את אירופה?

פרנקו פרטיני, ברנאר קושנר ומיגל אנחל מורטינוס

האלימות שמפעיל המיעוט המוסלמי באירופה משפיעה על עמדת היבשת כלפי הסכסוך במזרח התיכון – כך מודים שלושה שרי חוץ אירופים חשובים במאמר שמתפרסם הבוקר בעיתון “ניו יורק טיימס”. בהודאה נדירה מסבירים ברנאר קושנר (צרפת), פרנקו פרטיני (איטליה) ומיגל אנחל מורטינוס (ספרד), כי “…אסור לתת לטרגדיה (הכוונה למשט בעזה) ליצור את התנאים להחרפה נוספת באלימות במזרח התיכון או באירופה (ההדגשה שלי)”. למיטב ידיעתי, זו הפעם הראשונה שבה פוליטיקאים אירופים בדרג בכיר כל כך מביעים חשש מפורש מגל של אלימות ביבשת, וקושרים אותה באופן ישיר למדיניות שהם נוקטים כלפי הסכסוך.

במערב אירופה חיים כ-20 מיליון מוסלמים (לפי הערכות מתונות), ועוד כמיליון יהודים. המוסלמים הם רק כ-4% מאוכלוסיית אירופה, אך הם מרוכזים בדרך כלל באזורים עירוניים, שם חלקם באוכלוסייה גבוה הרבה יותר. כך לדוגמה, במרסיי שבצרפת המוסלמים מהווים 20%, בבריסל 17%, בברדפורד שבאנגליה 16% ובמלמו שבשבדיה 20%.

קרא עוד

21.5.2010

ראש הממשלה כהן?

יוב כהן

שמו של ראש ממשלת הולנד הבא עשוי להיות מר כהן. אם יתאמתו סקרי דעת הקהל לקראת הבחירות שייערכו ב-9 ביוני, יש סיכויים טובים שיוב כהן, מנהיג מפלגת הלייבור וראש עיריית אמסטרדם לשעבר, יצליח להרכיב קואליציה ולהיות היהודי היחיד כיום באירופה בתפקיד ראש ממשלה.

כהן, בן 63, לא ממש שומר מצוות, ולמעשה הוא ממעט להתייחס לענייניה של הקהילה היהודית או אפילו למדיניותה של מדינת ישראל. באחת הפעמים היחידות שבהן התייחס למוצאו היהודי, בנאום לרגל קבלת פרס באוניברסיטת ליידן בנובמבר 2002, הסביר כהן כי החוויות שעברה משפחתו בזמן השואה, כאשר אמו היהודייה נרדפה על ידי הנאצים, עיצבו את תפישת עולמו דווקא כלפי המוסלמים.

קרא עוד