האיחוד האירופי החליט לצרף את קפריסין היוונית, כדי ללחוץ על טורקיה להסכים לאיחוד שני חלקי האי. כשהתקרב משאל העם על איחוד האי, גאו הרגשות הלאומנים דווקא בקפריסין היוונית, כשהצג הטורקי הסכים לאיחוד. רפורטאז'ה מקפריסין ערב משאל העם המכריע
d7a7d7a4d7a8d799d7a1d799d79f-d794d799d795d795d7a0d799d7aa

דגלי קפריסין ויוון בניקוסיה (תצלום: ג'ון ת'ורן)

דבר מוזר קרה לקפריסין בדרך לאיחוד האירופי

פורסם ב:|  25.4.2004

ניקוסיה. בשעה 12 בצהריים יוצאים התלמידים מבתי הספר בניקוסיה, שב-1 במאי תהיה הבירה המזרחית ביותר באיחוד האירופי, לבושים תלבושת אחידה, ועושים את דרכם הביתה. בימים האחרונים הם ניצלו את ההמתנה בפקקים, וניגשו לנהגים כדי לשכנע אותם להצביע “נכון” במשאל העם על התוכנית לאיחוד האי, שהתקיים אתמול. עם חולצות, כובעים ודגלים שעליהם הכתובות “נה” (“כן” ביוונית) ו”אוכי” (לא), נראה היה שהם בעיקר נלהבים מהאקשן ומההזדמנות להפסיד כמה שעות לימודים. כשנשאלו חלקם מדוע הם מתנגדים לתוכנית, הם ציחקקו וענו במבוכה, “כי אף אחד לא יגיד לנו מה לעשות”.

אבל החיוכים ואווירת הקרנבל עשויים להטעות: קפריסין חווה בשבועות האחרונים את המשבר הפוליטי והתודעתי החריף ביותר זה שנים ארוכות. כשההצטרפות לאיחוד האירופי במרחק של שבעה ימים, ועם תוכנית אופרטיווית שנועדה לסיים את הסכסוך באי על הפרק, נדרשים כעת הקפריסאים לדון מחדש במושגי היסוד שמכוננים את חייהם: זהותם הלאומית, השתייכותם לקהילה היוונית או הטורקית, דימויי “האחר” שצברו במהלך השנים והמחיר שהם מוכנים לשלם כדי להגיע לשלום.

דיווחים על “הנעדרים”

נשיא קפריסין היוונית פפדופולוס

נשיא קפריסין היוונית פפדופולוס

דיפלומט אירופאי בכיר בניקוסיה אמר ל”הארץ”, כי למעשה זו הפעם הראשונה שהקפריסאים נאלצים להתמודד ממש עם השלכות האירועים ב-1974, אז פלשה טורקיה לאי לאחר הפיכה פרו-יוונית קצרת ימים, שהביאו לחלוקה בפועל של האי. שני הצדדים, לדברי הדיפלומט, הדחיקו עד היום את האירועים הטראומטיים ההם, וכעת הם חווים אותם מחדש. זו הפעם הראשונה שתוכנית לאיחוד האי מובאת למשאל עם, ואינה רק רעיון מופשט שנדון בין המנהיגים בחדרים סגורים.

לפתע הופיעו מחדש בעיתונים דיווחים על “הנעדרים”, קפריסאים יוונים וטורקים שנעלמו בזמן המלחמה. הקיטוב החברתי והפוליטי הלך וגבר, בעיקר בצד היווני: מתנגדי התוכנית כינו את עצמם “פטריוטים”, ואת תומכי התוכנית “בוגדים”. ראשי הכנסייה האורתודוקסית, בעלת השפעה גדולה יחסית בצד היווני, קבעו כי מי שיתמוך בתוכנית לאיחוד האי, “סופו שיילך לגיהנום”.

“אלה זמנים קשים”, אומרת העיתונאית יולי טאקי, שתומכת בתוכנית. “הרגשות האלימים בחברה גואים, והלכידות החברתית נחלשת”. לדבריה, מתנגדי התוכנית מנהלים מסע של הפחדה, שנועד לעורר רגשות חבויים של פחד ושנאה. השיא היה בשבוע האחרון, כשאלימות פיסית ואיומים הופנו כלפי מחנה ה”כן”. נער בן 18, תלמיד בבית הספר האנגלי בניקוסיה היוונית, שתומך בתוכנית, הגיע לבית הספר וראה כתובת גרפיטי מרוחה על הקיר, עם שמו בראשה: “ה’לא’ ייכתב בדמך”. יום קודם לכן רוססה כתובת אחרת: “טורקי טוב הוא טורקי מת”.

לא כך תיכננו ראשי האיחוד האירופי ומנהיגי קפריסין לחגוג את ההצטרפות לאיחוד ב-1 במאי. מלכתחילה, אומר הדיפלומט האירופאי, ההצטרפות לאיחוד נועדה לשמש זרז להשגת הסכם שלום. ההחלטה לצרף את החלק היווני לאיחוד גם ללא הסכם שלום באי, נועדה להפעיל לחץ על אנקרה, שבמשך שנים מנעה כל הסכם בין הצדדים. ההנחה היתה שהאינטרס הטורקי להשיג הכרה בינלאומית למדינת הבת הקטנה בצפון האי, ורצונה של אנקרה עצמה להצטרף לאיחוד, תכריח את ממשלת טורקיה להתגמש ולהגיע להסכם. תמיכת הצד היווני, שבמשך שנים נתפש כ”רודף שלום”, נחשבה מובטחת.

אבל באופן אירוני, דווקא ככל שהתקרב מועד ההצטרפות לאיחוד – מועדון על-לאומי במהותו, שחותר להשיג זהות אירופית משותפת על חשבון זהות לאומית – עברה דעת הקהל בחלק היווני תפנית “לאומנית”, כזו שרואה כאויב את כל מי שאינו קפריסאי-יווני. המתנגדים לתוכנית, ובראשם הנשיא טאסוס פפדופולוס, חזרו ודיברו על “כבודם של הקפריסאים-היוונים”, שאותו לא ייתנו לרמוס, על חוסר היכולת לסמוך על הטורקים, “שהרי אותם כולם מכירים”.

הגל הלאומני הזה חורה מאוד לראשי האיחוד האירופי. אין עוררין על כך שקפריסין שייכת גיאוגרפית לגבולות אירופה ועל כך שמוסדותיה דמוקרטיים וכלכלתה עומדת בסטנדרטים הנדרשים באיחוד. אבל השאלה שהחלו לשאול בבריסל היא אם המנטליות הקפריסאית, כפי שהתבררה באחרונה, מתאימה לאידיאלים של האיחוד. גונתר פרהויגן, הממונה באיחוד על תהליך ההרחבה, אמר השבוע כי הוא מצר על כך שבשיח בצד היווני כלל לא הוזכרו המלים “שלום, הבנה ודו-קיום”. שליח האו”ם לקפריסין, הפרואני אלוורו דה סוטו, סיפר השבוע כי פקידים בבריסל שאלו אותו בתרעומת: “האם הקפריסאים בכלל מבינים מה היא ‘אירופה’? הרי כל הרעיון הוא של פיוס, של הושטת יד אפילו לאויבינו לשעבר, של סובלנות כלפיהם ושל הליכה לקראתם. זו המשמעות העמוקה של ‘להיות אירופאי’”.

ג’ורג’ וסיליו, נשיא קפריסין לשעבר ותומך נלהב בתוכנית השלום של מזכ”ל האו”ם קופי אנאן, נאלץ להסכים. “זה נכון שאנחנו לא חושבים כמו אירופאים”, אמר ל”הארץ”. “אנחנו עדיין חושבים במונחים של שנות ה-70, של מאבק לאומי. אף אחד כאן לא חושב על העולם שמסביבו, רק על עצמו. לא חשוב מה אומרים באו”ם, בארה”ב, או באיחוד האירופי. זה מנטליות של מדינה קטנה, שרוצה להרגיש עצמאית”.

וסיליו היה זה שחשף בשבוע שעבר כי ערוצי הטלוויזיה בצד היווני סירבו לשדר ראיון ממושך עם פרהויגן, בטענה שרק לקפריסאים מותר לחוות דעות על התוכנית בשבוע האחרון שלפני המשאל. התקרית הזו רק החריפה את המתיחות עם ראשי האיחוד, וביטאה את תחושתם של רבים בקפריסין כי האירופאים מתערבים בענייניהם הפנימיים ומפעילים עליהם לחץ בלתי סביר להגיע להסכם. אם יקרוס ההסכם והמצב יידרדר לאלימות, טענו בניקוסיה, ניאלץ אנו לשלם את המחיר.

דיפלומט קפריסאי-יווני הסביר, שבעיני הקפריסאים, פרהויגן הגרמני מנסה לכפות על פפדופולוס הקפריסאי הסכם שלום; בעיני האיחוד, מייעץ פרהויגן האירופאי לפפדופולוס האירופאי כיצד ליישב את הסכסוך. לדברי הדיפלומט, השבועות האחרונים באמת חשפו את ההבדלים בין שתי הגישות, וקפריסין עשויה לשלם על כך מחיר דיפלומטי וכלכלי גבוה.

בלי תקריות אלימות

"הקו הירוק", קו הגבול בין ניקוסיה היוונית לטורקית (תצלום: ג'וזפין דורדו)

"הקו הירוק", קו הגבול בין ניקוסיה היוונית לטורקית (תצלום: ג'וזפין דורדו)

קפריסין חולקת עם ישראל לא רק את מימי הים התיכון, אלא גם מינוחים רבים הקשורים לסכסוך שמפלג אותה זה עשרות שנים. מתנחלים, פליטים, הקו הירוק, צבא הכיבוש, נוכחות בלתי חוקית. נשיא קפריסין הטורקית, ראוף דנקטאש, כונה לא פעם בעבר “ערפאת”, על שום סירובו להגיע להסכם, ובשבועות האחרונים זוכה מנהיג החלק היווני פפדופולוס לכינוי “שרון”, על עמדתו נגד התוכנית. ואולם, בין שני הסכסוכים יש הבדלים גדולים, החשוב שבהם הוא מידת האלימות. על אף שבשנות ה-60 וה-70 נהרגו, נפצעו וגורשו מבתיהם בקפריסין מאות אלפי בני אדם, מאז 1974 כמעט ולא נרשמו אירועים אלימים בין שני הצדדים. ההנחה הרווחת היא כי בשום מקרה כמעט לא יידרדר העימות לכדי מרחץ דמים.

קפריסאים יוונים וטורקים רבים מתארים את חייהם המשותפים לפני החלוקה כמאושרים. שתי הקהילות חיות זו לצד זו מאות בשנים, מאז הכיבוש העותומני של האי בסוף המאה ה-16. השאלה עד כמה מוכנים שני הצדדים לחלוק את אותה פיסת אדמה נתונה במחלוקת. שר החוץ לשעבר של קפריסין היוונית, יואניס קסולידס, אמר השבוע ל”הארץ” כי אדמת האי שייכת לשתי הקבוצות האתניות. “האדמה לא יותר שלנו משלהם. אי אפשר לעבוד לפי ההנחה שכל מקום שבו פעם היה שלטון הלני שייך ליוונים. הרי לפי זה, אפגניסטאן שייכת ליוון, כי אלכסנדר מוקדון שלט בה”.

ואולם, קפריסאים-טורקים רבים חוששים שהיוונים רוצים למעשה “לזרוק אותם לים” ורואים בהם נטע זר. שאיפות העצמאות של הקפריסאים החלו בשנות ה-50 של המאה העשרים. בצד היווני צמחה תנועה שקראה ל”אנוסיס”, כלומר איחוד עם יוון. הקפריסאים-הטורקים ראו בכך סכנה למעמדם, מה גם שהבריטים חשבו שאם יתסיסו פלגים טורקים קיצוניים נגד שאיפות היוונים, יצליחו להמשיך ולשלוט באי בשיטת “הפרד ומשול”.

פרץ האלימות בין הקהילות הסתיים רק ב-1960, עם כינונה של קפריסין העצמאית. המבנה השלטוני היה משותף לשתי הקהילות אך הוא היה סבוך ומסורבל. למעשה, שני הצדדים לא היו מרוצים מהמדינה החדשה שזה עתה קמה. בשנות ה-60 קרס השלטון המרכזי, טורקים נהרו לחלק הצפוני של האי, ל”גטאות” בפיהם, ויוונים לדרומו. גלי אלימות הותירו אלפי הרוגים בשני הצדדים.

שיאו של המשבר התרחש ב-1974, כשקפריסאים-יוונים קיצוניים, בתמיכת השלטון הצבאי באתונה, ביצעו הפיכה נגד שלטון הארכיבישוף מקריוס, נשיאה של קפריסין מאז העצמאות. כוונת מבצעי ההפיכה היתה לאחד את האי עם יוון. ההפיכה אמנם נכשלה, אך טורקיה פלשה בינתיים לצפון האי, ותוך זמן קצר השתלטה על כ-40% משטחו. במהלך הפלישה נמלטו מבתיהם בצפון כ-200 אלף יוונים, שדורשים עד היום לשוב לבתיהם. כדי להדק את אחיזתה בקפריסין, שיגרה טורקיה מאז הפלישה עשרות אלפי טורקים לצפון האי, אלה המכונים כיום “מתנחלים”.

“הלקח המרכזי שאפשר ללמוד מהסכסוך בקפריסין”, אומר קסולידס, המעורה בסכסוך הישראלי-הפלשתיני, “הוא שנדרשים מעט מאוד אנשים כדי למוטט תהליך שלום, והרבה מאוד אנשים כדי להחיות אותו. מספיק שקיצונים בשני הצדדים מעוררים חששות ופחדים בנוגע להסדר, כדי שהשבת האמון תהפוך למשימה בלתי אפשרית. אפילו תקרית אלימה אחת יכולה למוטט את האמון”. עניין נוסף שקסולידס רואה בו דמיון הוא הממד האנושי. לדבריו, אנשים צריכים להשתכנע שחייהם בעקבות ההסכם יהיו טובים יותר מאשר לפניו.