מאמר: ניסיונו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 לנקות את הכנסייה הקתולית מחלקה בהכשרת השואה רחוק מלשכנע. השואה התרחשה על אדמה נוצרית, בין היתר בבוואריה הקתולית, מולדתו של רצינגר, והתאפשרה גם הודות למורשת האנטישמית שהותירה הכנסייה
rewrite-history1

רצח יהודים בזמן מסע הצלב, מתוך תנ"ך צרפתי, 1250

שכתוב בשם האב

פורסם ב:|  24.8.2005

בסוף ביקורו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בבית הכנסת בקלן ביום שישי שעבר ניגש אל מכוניתו יהודי קשיש עטוף בטלית ונשק על חלונו. זה היה אולי הביטוי הרגשי היחיד בביקור הקצר הזה. סגנונו של האפיפיור הנוכחי, כך הוכח שוב, הוא קר ומאופק, שונה משל קודמו קרול וויטילה. בתוך בית הכנסת, לעומת זאת, הדגיש בנדיקטוס, כי בכל הקשור ליחסים עם היהודים הוא רואה את עצמו כממשיכו של יוחנן פאולוס השני, זה שכינה את היהודים “אחים בכירים”. יוזף רצינגר חזר על דבריו של קודמו ואמר, כי “מי שפוגש את ישו המשיח פוגש את היהדות”.

לא לחינם מיהרו גופים יהודיים, דוגמת “הליגה נגד השמצה” ומרכז שמעון ויזנטל, לברך את האפיפיור על דבריו נגד גילויי אנטישמיות חדשים ובעד הידוק היחסים בין יהודים לנוצרים. “הכנסייה הקתולית מגנה כל צורה של אפליה בין בני אדם”, אמר רצינגר בנאום בבית הכנסת, “בין מטעמים של גזע, צבע, מעמד או דת”. הוא הוסיף, כי מדובר במעשים “זרים לרוחו של המשיח”.

לנוכח עברה של הכנסייה ביחסיה עם היהודים ועם מיעוטים אחרים, אין להמעיט מערכם של דברים אלה. גם לא מהעובדה, שבנדיקטוס בחר בביקורו הראשון מחוץ לאיטליה לבקר בבית כנסת, ועוד על אדמת גרמניה – מולדתו וערש הנאציזם. אם אכן ירתום את הכנסייה שבראשה הוא עומד למאבק מעשי באנטישמיות, יהיה בכך הישג ממשי.

אבל האינטרפרטציה שהציג האפיפיור לאירועי העבר מטרידה יותר ומדויקת פחות. בהתייחסו למלחמת העולם השנייה ולשואת היהודים אמר רצינגר, כי “במאה העשרים, בתקופה החשוכה ביותר בהיסטוריה הגרמנית והאירופית, איפשרה אידיאולוגיה גזענית מטורפת, שמקורה בניאו-פגאניות, את השמדתה המתוכננת של יהדות אירופה”. עוד אמר, כי הבוז כלפי קדושת החיים בשואה נבע מהתעלמות מקדושת האלוהים.

הפרשנות הזאת נוחה מאוד לכנסייה, כמובן. היא מבדילה בין אירופה “מטורפת”, חילונית, פגאנית, לדבריו, שמתעלמת מקדושת האל לבין אירופה דתית, שפויה ורודפת שלום. מבחינתו של רצינגר, השואה התרחשה בגלל הסתלקות מהדת הנוצרית.

נראה, שלטיעון העקרוני, כי התעוררות תנועות חילוניות במאה העשרים, אלה שהמיטו שואה על היהודים ועל יבשת אירופה כולה, קשורה להיחלשות הדת, יש ביסוס. אבל הניסיון ליצור הבחנה כזאת ולנקות במחי יד את הכנסייה הקתולית מהתפקיד שמילאה מאות שנים בהטפה ובחינוך לשנאת יהודים רחוק מלשכנע.

השואה התרחשה על אדמה נוצרית, בין היתר בבוואריה הקתולית, מולדתו של רצינגר. היא התאפשרה, לכל הפחות, בגלל שיתוף פעולה של פולנים, הונגרים, אוסטרים, צרפתים ובלגים – כולם בני הקהילה הקתולית. שיתוף הפעולה הזה הושג בין היתר הודות למורשת האנטישמית שהותירה הכנסייה, זו שטבחה ביהודי אירופה בזמן מסעי הצלב והנהיגה לראשונה את הגטאות. אפילו ארבעה עשורים אחרי המלחמה, כמה קילומטרים מאחד ממחנות ההשמדה, היה עוד אפשר לשמוע את שרידי ההטפה הזאת כשאיכרה פולנייה הפטירה בסרט “שואה” כלפי הבמאי קלוד לנצמן: “הרי היהודים הרגו את ישו!”. וזה עוד קודם שבודקים את שתיקתו המפוקפקת של האפיפיור פיוס ה-12 בזמן השואה.

אם ההבדלה בין נצרות לאנטישמיות שבנדיקטוס עושה מכוונת לעתיד, כקול קורא לצאן מרעיתו – יש לברך עליה בחום. אבל בכל הקשור לעבר כדאי לזכור, שיהודים רבים ואחרים נרצחו בשם אלוהים הנוצרי, ורציחתם התאפשרה לא במעט הודות לקרקע שהכשירה הכנסייה.