מאמר: הלקח מפרשת הקריקטורות הדניות של הנביא מוחמד הוא שאירופה צריכה להתחיל להילחם על הערכים הבסיסיים שלה. אחרת, הסכנה לדמוקרטיה האירופית גדולה עוד יותר
danish-cartoon2

די לתקינות הפוליטית

פורסם ב:|  9.2.2006

“האיסלאם הוא האויב מספר אחת של אירופה ושל העולם החופשי כולו. באירופה יש כיום כ-30 מיליון מוסלמים – זהו הסוס הטרויאני של האיסלאם. לחשוב שיש איסלאם אירופי מתון זו אשליה: במקום שהם יתערו בחברה שלנו, אנחנו נדרשים להתערות בחברה שלהם”.

את הדברים החריפים האלה אמר בראיון ל”הארץ” בקיץ שעבר פיליפ דה-וינטר, מנהיג הימין הקיצוני בפלנדריה (החלק הדובר פלמית של בלגיה). הוא הוסיף ואמר, כי “האיסלאם הוא דת ימי-ביניימית, שלא עברה את עידן הנאורות האירופי. משמעות האיסלאם היא לשלוט: כאשר הם בשלטון, הם לא מגלים סובלנות כלפי אף תרבות אחרת”.

מפלגתו של דה-וינטר, “האינטרס הפלמי”, זוכה כיום לתמיכה הגדולה ביותר בפלנדריה; בסוף 2006 הוא עשוי להיבחר לתפקיד ראש העיר אנטוורפן, הגדולה בערי פלנדריה. לנוכח הסערה שפוקדת בימים האחרונים את אירופה ואת העולם המוסלמי בשל פרסום כמה קריקטורות ובהן דמות הנביא מוחמד, כדאי לבחון את הדוגמה הפלמית ואת לקחה.

עד לפני 20 שנה נחשבה המפלגה הימנית הקיצונית לקיקיונית וחסרת כל חשיבות, אך מאז גדל כוחה האלקטורלי פי עשרה. הסיבה המרכזית לכך היתה התגברות גלי ההגירה, בעיקר ממדינות האיסלאם, ועמה תחושת “אובדן הבית” של פלמים רבים. הבר השכונתי נסגר, ובמקומו נפתח דוכן שווארמה. סוורים בנמל אנטוורפן נשלחו לביתם, ובמקומם נשכרו עובדים מוסלמים זולים יותר. לפני כמה שנים אף דרשה הקהילה המוסלמית להפוך את השפה הערבית לשפה רשמית רביעית במדינה (בנוסף לצרפתית, פלמית וגרמנית).

להתגברות הימין הקיצוני תרמה התחושה, כי המפלגות הגדולות והממוסדות אינן עושות די כדי להתמודד עם הבעיה. בשם הרב-תרבותיות והסובלנות נמנע הממסד הפלמי – התקשורת, בתי המשפט והפרלמנט – מהתמודדות עם התחושה הציבורית ההולכת וגוברת, שארצם של הפלמים אינה עוד שלהם. המוסלמים דרשו, שבנים ובנות ילמדו בנפרד בבתי הספר. המוסלמים גם דרשו להימנע מאכילת חזיר בבתי ספר ממלכתיים.

חוסר האונים של הממסד הוביל אצל רבים לתחושה, ש”רק דה-וינטר יכול” ו”רק דה-וינטר יעשה סדר”. אלא שהפתרונות שדה-וינטר מציע הם קיצוניים, ולפעמים אף מעוררי פלצות. בקיץ שעבר הוא הציע להנהיג “מכסות” לצעירים מוסלמים בכניסה לבריכות שחייה ציבוריות. קודם לכן הציע להצמיד אזיק אלקטרוני לכל פליט שמגיע לבלגיה כדי שהמשטרה תוכל לעקוב אחריו בכל מקום. נשים שייתפסו ברחוב עוטות רעלה, הציע דה-וינטר, יועלו מיד למטוסים ויישלחו לארץ מוצאן.

הלקח הברור הוא, שהתעלמות מהבעיה – קרי: תחושת חוסר נוחות ההולכת וגוברת אצל אירופים רבים לנוכח שיעור המוסלמים ביבשת – עשויה להצמיח גידולי פרא, שהתחזקותם תהיה מסוכנת יותר לאירופים עצמם, לדמוקרטיה האירופית ולאזרחים המוסלמים. שהרי מה חושב אירופי ממוצע כשהוא מתבונן בתמונות של הצתת שגרירויות דנמרק ונורווגיה בביירות ובדמשק? די לקרוא בפורומים ברשת האינטרנט שפתחו העיתונים האירופיים הגדולים כדי להתרשם משאט הנפש ומהזעזוע.

השאלה אם ראוי היה לפרסם את הקריקטורות היא משנית. באירופה, בישראל ובעולם המוסלמי הוצגו בשנים האחרונות קריקטורות חריפות מהן פי כמה. השאלה העיקרית היא, אם אירופה מסוגלת להכיר בבעיה שהונחה לפתחה. הזרם המרכזי בפוליטיקה ובתקשורת צריך להניח בצד את התקינות הפוליטית ולומר בצורה ברורה, איזו יבשת הוא רוצה ולשם מה הוא נלחם עליה זמן רב כל כך. שאם לא כן, כפי שמוכיח דה-וינטר, הסכנה גדולה עוד יותר.