איך אפשר להסביר את העובדה שאחד מכל שלושה גרמנים חושב שמדיניותה של מדינת ישראל כלפי הפלשתינאים "אינה שונה באופן עקרוני" ממה שעשו הנאצים ליהודים?
germany-israel1

קיר ב"גלריית הצד המזרחי" בברלין (תצלום: קלאוס אוצברג)

זיכרון קצר

פורסם ב:|  12.2.2007

שגריר ישראל לשעבר בגרמניה, אבי פרימור, מצא פעם עיתון גרמני ישן משנת 1946. בעיתון הצהבהב הוא הבחין במאמר מערכת שקרא למתוח קו על העבר ולהפסיק לעסוק במלחמת העולם השנייה. “עברה כבר שנה מאז המלחמה”, נכתב שם. “משפטי נירנברג מאחורינו. בואו נניח למלחמה ולמה שהיה, ונתחיל לעסוק בעתיד”.

פרימור, ששירת בגרמניה בשנים 1993-1999, מספר שמאז תום המלחמה מתאפיינת החברה הגרמנית בשני זרמים הפוכים: מצד אחד, נטייה אובססיווית לעסוק במלחמה, ובעיקר בהשמדת היהודים, ומצד שני, רצון אובססיווי כמעט באותה מידה להפסיק לעסוק בעבר ולפנות לעתיד. “ב-1995 ציינה גרמניה 50 שנה לתום המלחמה באינספור דיונים וכנסים”, אומר פרימור. “הנושא המרכזי היה השואה. לאן שלא פנית, עס קו בשואה. במשך שנה שלמה כל גרמניה עסקה אך ורק בשואה. ואז, בסוף אותה שנה, פורסם סקר שמראה שרוב הגרמנים חושבים שהעיסוק בשואה מוגזם ושצריך למתוח קו על העבר. אבל העניין הוא שאף אחד לא מכריח אותם להתעסק בזה כל הזמן, הם כל הזמן חוזרים לשואה בעצמם”.

הניסיון הגרמני “למתוח קו על העבר”, ניכר בסקר שנערך בסוף ינואר על ידי קרן ברטלסמן הגרמנית – קרן א-פוליטית עצמאית שהוקמה ב-1977 ופועלת לקידום שינוי חברתי בעולם בעזרת מימון שהיא מקבלת מתאגיד התקשורת הגדול שאת שמו היא נושאת. סקר זה יעמוד היום במוקד כנס בינלאומי שייערך בברלין ושיעסוק בדיאלוג הגרמני-יהודי ובו ישתתפו פוליטיקאים מובילים, אנשי תרבות ואנשי תקשורת מגרמניה, ישראל והעולם היהודי. הסקר, שנערך במקביל בישראל, גרמניה ובקרב יהודי ארצות הברית, מראה כי 58% מהגרמנים מבקשים “להניח לעבר”, זאת לעומת 74% מהישראלים שלא מסכימים לכך. עוד מראה הסקר כי 78% מהישראלים סבורים שלרדיפת היהודים בעבר יש השפעה על יחסם הנוכחי לגרמניה, לעומת 52% מהגרמנים שסבורים שיש לכך השפעה על יחסם של הישראלים אליהם. עמדותיהם של יהודי ארה”ב ממוקמות ברוב השאלות בין העמדות הישראליות לעמדות הגרמניות.

לכאורה, מדובר בפערים שמראים כי הגרמנים נוטים להמעיט בהשפעה שיש לעבר על היחסים בהווה וכי הם להוטים יותר מהישראלים להפסיק ולעסוק בנושא, אבל לדעת פרימור זהו רק צד אחד של המטבע, ולמעשה מי שמזין את הדיון הבלתי פוסק בשואה ובהשלכותיה הם דווקא הגרמנים עצמם. “העיסוק בשואה הרבה יותר רגיש בגרמניה מאשר בישראל”, אומר פרימור. “ובמובן הזה, לגרמנים יש יותר בעיות עם הישראלים מאשר לישראלים עם גרמניה”.

גישה שמאלית מסורתית

בן גוריון ואדנאואר, 1960 (תצלום: לייף)

בן גוריון ואדנאואר, 1960 (תצלום: לייף)

הממצא המטריד ביותר בסקר נוגע דווקא להווה. לקביעה “מה שמדינת ישראל עושה לפלשתינאים לא שונה באופן עקרוני ממה שעשו הנאצים ליהודים”, השיבו 30% מהגרמנים “מסכים מאוד”, או “מסכים חלקית” (59% ענו “לא מסכים חלקית”, או לא מסכים כלל”). גם לקביעה מקבילה, שלפיה “ישראל מנהלת מלחמת חורמה נגד הפלשתינאים”, השיבו 30% מהגרמנים “מסכים מאוד” או “מסכים חלקית” (59% ענו “לא מסכים חלקית”, או “לא מסכים כלל”). כך, 62 שנה אחרי תום מלחמת העולם, אחד מכל שלושה גרמנים סבור כי הגלייתם של מיליוני בני אדם, ריכוזם ברשת של מחנות השמדה והוצאתם להורג באופן שיטתי – ללא כל פרובוקציה מצדם – “אינה שונה באופן עקרוני” ממדיניות ישראל כלפי הפלשתינאים.

נציג קרן ברטלסמן בישראל, שטפאן וופל, סבור כי אין לראות ב-30% האלה אנטישמים. “בגרמניה יש 15%-20% אנטישמים, וזה שיעור שנשמר באופן קבוע למדי במהלך השנים, והוא גם לא יוצא דופן במיוחד באירופה. מבחינה סוציולוגית, מדובר בקשישים ובבעלי השכלה נמוכה יחסית. לאלה מתווספים אנשים מרקע שונה, שיש להם סיבות אחרות, לרוב פסיכולוגיות, שעיקרן הקלת נטל השואה. כלומר, אם היהודים לא בסדר, אז אולי אנחנו פחות ‘לא-בסדר’. אם תשאל את האנשים האלה אם ישראל שולחת פלשתינאים לתאי גזים, הם יגידו שלא. אבל כאשר הם רואים בטלוויזיה פלשתינאים ממתינים במחסומים, או ילד פלשתינאי מול טנק ישראלי, זה מזכיר להם את רדיפת היהודים על ידי הנאצים”.

נתוני בסקר הנוכחי מצטרפים לכמה סקרים שנערכו בגרמניה בשנים האחרונות. במארס 2004 הראה סקר שערך פרופ’ וולפגנג פרינדטה מאוניברסיטת פרידריך שילר, כי ל-20% מהגרמנים יש עמדות אנטישמיות “גלויות”. ואולם, בשאלות שנגעו לאירועים פוליטיים עכשוויים, השיבו 38% כי “עדיף שהיהודים יעזבו את המזרח התיכון”, ו-57% אמרו ש”הישראלים נוהגים בפלשתינאים כמו שהנאצים נהגו ביהודים”. בסקר נוסף, שנערך ב-2004 על ידי פרופ’ וילהלם הייטמאייר, מומחה בעל שם עולמי לחקר סכסוכים ותופעות שנאה, השוו 57% מהגרמנים את ישראל לנאצים.

“הגרמנים רואים בפלשתינאים עם שסובל מקולוניאליזם”, מסביר אולריך גוטמאייר, עיתונאי גרמני מהעיתון “נט-צייטונג”. “זאת גישה אינטלקטואלית-שמאלית מסורתית, שאפשר למצוא היום יותר בשמאל מאשר בימין. מבחינת המצביעים, בימין יש יותר תמיכה בישראל מאשר בשמאל. זה יהיה קשור בדרך כלל יותר לתופעות של אנטי-אמריקאיות ואנטי-גלובליזציה, שמאפיינות מאוד את השמאל הליברלי בגרמניה. זה נובע גם מדימויים שרואים בטלוויזיה – של ישראלי חזק מול פלשתינאי חלש, של מכונה צבאית אדירה מול גרילה אזרחית. ההזדהות הזאת לא משתנה גם כאשר יש בישראל פיגועי התאבדות.

“ה-30% האלה הם ככל הנראה אנטישמים קלאסיים, או אנשים שמחפשים פיצוי על כך שכגרמנים הם תמיד נחשבו לאנשים הכי רעים בעולם ועכשיו הם יכולים לומר, ‘אנחנו לא כל כך גרועים’. באופן מוזר באמת, ישראל היא המדינה היחידה שמשווים אותה לנאצים. את ההשוואה הזאת לא עושים לגבי הכוחות של ארצות הברית בעיראק, לדוגמה”.

לדברי גוטמאייר, יש בשמאל הגרמני גם ביקורת על ההשוואה הזאת, ואנשים עם מודעות היסטורית מפותחת יותר אומרים שההשוואה בין מעשי הנאצים לפעולות של ישראל בשטחים היא מופרכת. “תופעה מוזרה בשיח הגרמני היא הבנה טוטלית למניעים של מה שניתן לכנות ‘אויבי ישראל’. לא חשוב מה הם עושים – אם זה לישראל או לבני עמם – אנחנו תמיד מבינים אותם. תמיד יש לנו הסבר לזה. ‘זה כי הם עניים’, או ‘זה כי הם מסכנים’. לעומת זאת, כלפי ישראל יש תמיד דרישות גבוהות מאוד מבחינה הומניטרית וזה המדד שלפיו היא נבחנת. בשיח הגרמני תמיד יש סטנדרט כפול: לערבים כמעט הכל עובר, לישראלים כמעט שום דבר לא עובר”.

בהקשר זה, מטרידה העובדה שהגישה הזאת מתגברת דווקא בגרמניה ולא בכל מדינה אירופית אחרת. אם יש באירופה מדינה שעשתה חשבון נפש בעניין השואה, שבה אינספור תוכניות לימוד בבתי הספר עוסקות ברייך השלישי ושבה בקושי אפשר לחצות שלושה רחובות מבלי להיתקל באנדרטה או באתר הנצחה – הרי זאת גרמניה. פרימור מציין כי השוואות לנאצים החלו עוד בתקופת מלחמת לבנון הראשונה ב-1982, אך בשנים האחרונות הן גברו, בעיקר מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה. הוא מסכים גם להערכה שהעלייה ביחס השלילי הזה כלפי ישראל באה בשנים האחרונות דווקא מהצד השמאלי של המפה. “הבלגים והבריטים משווים את ישראל לקולוניאליסטים”, אומר פרימור, “כי הם מכים על חטא הקולוניאליזם. הגרמנים משווים את ישראל לנאצים כי זה הענן שמרחף מעליהם”.

נטייה פציפיסטית

חייל גרמני בכוח שמירת שלום בלבנון (תצלום: חורחה ארמבורו, האו"ם)

חייל גרמני בכוח שמירת שלום בלבנון (תצלום: חורחה ארמבורו, האו"ם)

וופל סבור שצריך לקחת בחשבון את ההיבטים השונים שעולים מהסקר. צריך להתבונן על חצי הכוס הריקה, אבל לא להתעלם גם מחצי הכוס המלאה: “אנחנו מבחינים בירידה במאפיינים של האנטישמיות הקלאסית, ובעלייה בהבנה לעמדה הישראלית במזרח התיכון”, הוא אומר. לצורך כך, מופיעה בתוצאות הסקר השוואה עם סקר דומה שערך השבועון “דר שפיגל” ב-1991: 46% מהגרמנים סבורים כעת כי “היהודים מנסים להשתמש בעבר לטובתם”, לעומת 57% ב-1991.

56% מהגרמנים דוחים את הטענה כי “ליהודים יש יותר מדי השפעה בעולם”, לעומת 32% ב-1991. 58% מהגרמנים דוחים את הטענה כי “גם היהודים נושאים באחריות לשנאה כלפיהם ולרדיפתם”, לעומת 49% ב-1991.

לשאלה “במי אתה תומך בסכסוך במזרח התיכון”, ענו 28% מהגרמנים כי הם תומכים בישראל, 14% אמרו שהם תומכים בערבים, ו-37% ענו שאינם תומכים באף אחד או שתמיכתם שווה בשני הצדדים. ב-1991 ענו רק 8% מהגרמנים שהם תומכים בישראל. ואולם, לשאלה “באופן כללי, מה דעתך על ישראל”, השיבו 35% מהגרמנים שדעתם “טובה מאוד”, או “טובה למדי”, ו-44% השיבו שדעתם “רעה מאוד”, או “רעה למדי”.

השלכות העבר על המדיניות הנוכחית באו לידי ביטוי מובהק בשתי שאלות שעוסקות באיומים צבאיים על ישראל. 62% מהגרמנים סבורים כי קיומה של ישראל נתון באיום בשל תוכנית הגרעין האיראנית, אך רק 32% סבורים שמתקפה על איראן תהיה מוצדקת. לעומת זאת, 75% מהישראלים סבורים שישראל נתונה באיום כזה, ו-80% סבורים שמתקפה על איראן תהיה מוצדקת. ההסבר לכך, לדעת וופל, הוא בנטייה הפציפיסטית החזקה בגרמניה מאז המלחמה: לשאלה אם יש מצבים שבהם יש להפעיל כוח צבאי, ענו 58% מהגרמנים “לא”, ו-39% ענו “כן”.

עניין עכשווי נוסף הוא נוכחות חיילים גרמנים בכוח האו”ם שמוצב בלבנון. בעוד שהגרמנים חלוקים בדעתם – 49% ענו שזו פעולה נכונה, ו-47% שזו טעות – הישראלים תומכים בפעולה הזאת באופן נחרץ – 74% בעד, לעומת 21% נגד. לדברי פרימור, “שיגור חיילים גרמנים לגבול ישראל עורר בגרמניה סערה גדולה. בישראל זה עבר מאוד בשקט. השאלה היתה איך ישראל תקבל את זה, ומה יקרה אם, לדוגמה, חיילים גרמנים יירו על חיילים ישראלים, או שספינה גרמנית תירה על מטוס ישראלי. הפרלמנט בגרמניה סער וגעש. בישראל כמעט שלא דנו בזה”.