הצעת חוק להגביל את הניסויים הנערכים בקופים מעוררת מחדש את הדילמה אם יש הכרח לגרום סבל לבעלי חיים, ואם מותר וראוי להמית קוף בשביל להציל בן אדם

קוף במעבדה (תצלום: PETA)

הקרב על המעבדה

פורסם ב: |  21.5.2010

את הסיפור הזה אפשר להתחיל מקופיף שמוחזק בבית חיות באחת האוניברסיטאות בארץ, שם הוא משתתף בסדרת ניסויים בחקר המוח. אף אחד לא ביקש את אישורו כמובן, ומזה כמה שנים הוא חי בכלוב של מתכת, ממתין לחוקר שייקח אותו לסדרה נוספת של בדיקות. כשיעמוד בהם בהצלחה, יסירו את קרקפתו, יקדחו חורים בגלגלתו, ויחברו בעזרת ברגים מתקנים שבאמצעותם ניתן לתעד את הפעילות החשמלית במוחו. כל אותו זמן הוא יוחזק ב”כיסא קופים”, מעין סד שאינו מאפשר לידיו ולרגליו להתנועע בחופשיות. כשיסתיים הניסוי, יש סיכוי סביר שהוא יומת, כדי לבצע בדיקה מקיפה של גופו – הכל בשביל המחקר.

אבל את הסיפור הזה אפשר היה להתחיל גם במקום אחר. במחלקה גריאטרית באחד מבתי החולים בארץ, למשל, שם מאושפזת קשישה במצב מתקדם של פרקינסון. למרות חיים ארוכים ומלאי פעילות, היא מתקשה עכשיו אפילו בשתיית כוס מים בגלל ידיה הרועדות. ללכת היא כבר לא יכולה, מחשש לנפילה בגלל מחלתה. היא כבר לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הצליחה לשלוט בצרכיה. התנאים במחלקה – לא תמיד הכי טובים, וגם הילדים כבר בקושי באים לבקר. כמה היתה שמחה – היא ועוד מיליוני בני אדם ברחבי העולם – אם ניתן היה למצוא תרופה או חיסון למחלתה חשוכת המרפא.

קופים משמשים בארץ ובעולם לניסויים בעיקר בתחום חקר המוח. המידע המושג במחקרים האלה מסייע למשל בפיתוח קוצב מוחי לחולי פרקינסון, בתכנון איברים ביוניים למשותקי גפיים, ובשכלול שתלים ממוחשבים לעיוורים ולחירשים. בבתי חולים בישראל מתקיים בשנים האחרונות הליך כירורגי מתקדם של השתלת קוצב מוחי אצל חולי פרקינסון, המקל את תסמיני המחלה. מטופלים מעידים כי חייהם השתנו מהקצה אל הקצה בזכות הטיפול, שפותח בעקבות ניסויים בקופים בישראל. אבל הדילמה בעינה עומדת – האם יש הכרח לגרום סבל לבעלי החיים? ובכלל, האם מותר וראוי להמית קוף בשביל להציל בן אדם?

הדילמה הזאת התגלגלה בתחילת החודש לפתחה של ועדת השרים לענייני חקיקה, שנדרשה להכריע בשאלה אם לתמוך בהצעת החוק הפרטית של ח”כ יואל חסון (קדימה), שנוסחה יחד עם עמותת “מאחורי דלתות המעבדה”. לפי ההצעה, יוגבר הפיקוח על הניסויים בקופים וייקבעו תנאים מחמירים יותר לביצוע המחקרים. המועצה לניסויים בבעלי חיים, הגוף מטעם משרד הבריאות שאמון על הפיקוח כיום, התנגדה להצעת החוק וטענה שקבלתה תפגע במחקר הרפואי בארץ. בעקבות זאת דחתה ועדת השרים את ההצעה, אך היא עשויה לדון בה בקרוב שוב, בעקבות ערעור שצפוי להגיש השר לאיכות הסביבה, גלעד ארדן.

“אני לא מתנגד לניסויים בבעלי חיים”, אומר חסון, “אני בעד לבצע ניסויים שהם הכרחיים להצלת חיים. אבל יש הרבה ניסויים שאינם הכרחיים, מה גם שיש חלופות שלא תמיד נבדקות. הצעת החוק מתייחסת לקופים בלבד, משום שהם בעלי חיים בעלי אינטליגנציה מפותחת וצרכים ביולוגיים ורגשיים דומים לאלה של האדם”. מנגד אומר יו”ר המועצה לניסויים בבעלי חיים, פרופ’ אהוד זיו, כי “בתקשורת ובדעת הקהל התקבעה איכשהו התחושה שידם של המדענים קלה על ההדק באישור ניסויים, אך המציאות הפוכה לחלוטין. אם אנשים היו יודעים את העובדות, היה מתברר להם שהפיקוח בישראל טוב ומקצועי, שתהליך אישור הניסויים ארוך ושישראל עומדת בעניין זה בכל סטנדרט בינלאומי”.

כמו בפעמים קודמות בעבר, גם הפעם הדיון בשאלת הניסויים בבעלי חיים מלווה ברגשות עזים. פעילים לזכויות בעלי חיים משתמשים לעתים כלפי המדענים במלים קשות מאוד, ודוברת “מאחורי דלתות המעבדה”, ענת רפואה, שהשתתפה בניסוח הצעת החוק הנוכחית, אף הורשעה ב-2008 בהוצאת דיבה, לאחר שבפורום שניהלה באתר “וואלה” הושווה וטרינר לקלגס נאצי. בסיבוב הנוכחי, כשהתקיים בכנסת דיון בוועדה לביקורת המדינה בעניין בדצמבר 2009, התלהטו כל כך הרוחות, עד שבאמצע הדיון לקה זיו בלבו והובהל לבית החולים “הדסה”. הדיון הוא אמנם על קופים, אבל המתדיינים הם בכל זאת בני אדם.

1,400 אישורים בשנה

עכבר במעבדה (תצלום: ריק)

בישראל התבצעו בשנת 2008 ניסויים ב-324 אלף בעלי חיים, יותר מ-90% מתוכם הם עכברים, חולדות ובעלי חיים עם דם קר. באותה שנה נערכו בישראל ניסויים ב-41 קופים, ולפי נתוני משרד הבריאות, מדובר בכמות נמוכה בהשוואה למדינות במערב אירופה, גם לעומת כאלה שאוכלוסייתן דומה או קרובה לישראל. בבלגיה נערכו ניסויים ב-718 אלף בעלי חיים, מתוכם 449 קופים. בהולנד נערכו ניסויים ב-531 אלף בעלי חיים, מתוכם 327 קופים. בשבדיה נערכו ניסויים ב-604 אלף בעלי חיים, מתוכם 75 קופים. בצרפת נערכו ניסויים ב-3,789 קופים, ובבריטניה – ב-3,115 קופים.

הניסויים בישראל נעשים במוסדות אקדמיים ובחברות פרטיות, לצורכי מחקר במדעי החיים, ברפואה ובפסיכולוגיה, ולצורך פיתוח ובדיקה של תרופות. חוק צער בעלי חיים משנת 1994 מתיר ניסויים בבעלי חיים, אך קובע כי הניסויים צריכים להיערך תוך הקפדה על מזעור הסבל והכאב לבעלי החיים, ותוך העדפה של חלופות סבירות, כאשר הן בנמצא. לפי אותו חוק, הוקמה המועצה לניסויים בבעלי חיים, שתפקידה לקבוע קריטריונים לניסויים בבעלי חיים, לתת היתרים למוסדות השונים שמעוניינים לערוך את הניסויים, ולפקח עליהם.

בפועל ניתנים אישורים לביצוע ניסויים בבעלי חיים באמצעות ועדה ארצית שממנה המועצה, או באמצעות ועדות פנימיות של המוסדות (אוניברסיטת תל אביב, חברת “טבע” וכד’). הרוב המכריע של האישורים הוא במוסדות אקדמיים, ולפי נתונים של משרד הבריאות, מתוך כ-1,400 אישורים שניתנים מדי שנה, כמה עשרות ניתנים על ידי הוועדה הארצית, עוד 70-100 על ידי הוועדות במוסדות למטרות רווח, והשאר במכוני מחקר, אוניברסיטאות ומכללות.

בשנת 2004 קיים מבקר המדינה חקירה של מערך הניסויים בבעלי חיים בישראל, וגילה שורה של אי סדרים. בין היתר התברר, כי המוסדות השונים אינם מעבירים דיווח נאות למשרד הבריאות על הניסויים, וכי המשרד אינו יודע אילו ניסויים בוצעו בפועל. בדו”ח שפורסם בסוף אותה שנה קבע המבקר גם כי בדיקת החלופות לניסויים בבעלי חיים אינה מספקת. בעקבות זאת נוסחו כמה הצעות חוק בכנסת, בין היתר של הח”כים מיכאל מלכיאור, זבולון אורלב ודב חנין. הפעם החליט חסון, שהוא גם יו”ר השדולה למען בעלי החיים בכנסת, למקד את הצעת החוק אך ורק בניסויים בקופים.

“שום דבר לא נעשה בעקבות דו”ח מבקר המדינה”, אומרת ענת רפואה, “והפיקוח על הניסויים בבעלי חיים הוא רק למראית עין. יש רוב אוטומטי לנסיינים בבעלי חיים בכל הוועדות שתפקידן לאשר ניסויים, כך שהמשחק מכור מראש. השאיפה שלי היא שבני אדם יפסיקו להשתמש בכלל בבעלי חיים כמשאב זול, והצעת החוק הזאת היא המינימום שאפשר לעשות בשביל הקופים. לפי ההצעה, תוקם ועדה מיוחדת לניסויים בקופים עם הרכב מאוזן יותר, ותיאסר לחלוטין הצמאה של קופים במהלך הניסויים. בנוסף, כל קוף שיעשו עליו ניסוי יידרש לעבור שיקום.

“צריך להבין שכל ההליכים האלה מאוד קשים לקופים. מבחינה נפשית ואינטלקטואלית, הם כלואים ומשועממים. זה כמו צינוק מבחינתם. אפשר לתת להם אמצעי העשרה. יש כיום מדריך מפורט מאוד לאילוף קופים שלא באמצעות הצמאה או הרעבה. האילוף בשיטה הזאת הוא הומאני מאוד, והוא לא כרוך בשום כאב לחיה. כל הטענה הזאת שאין ברירה אלא לבצע ניסויים בבעלי חיים היא פשוט לא נכונה. אין צורך לנסות תרופות בבעלי חיים, ועובדה היא שיש אינספור חוקרי פרקינסון, בישראל ובעולם, שלא משתמשים בקופים”.

לשאלה באילו מוסדות בעולם משתמשים באותו מדריך הומאני לאילוף קופים, השיבה רפואה כי אין בידה נתונים על כך. רפואה, אקטיביסטית ותיקה שפעילה בתחום כבר 15 שנה, לא ידעה גם להגיד מיהם אותם חוקרים בישראל ובעולם שמגיעים להישגים בחקר הפרקינסון מבלי להשתמש בקופים. גם ח”כ חסון, שחתום על הצעת החוק ושטען כי “יש בישראל הרבה מאוד ניסויים שאינם הכרחיים”, לא ידע להצביע ולו על דוגמה אחת לביסוס דבריו.

לקראת איברים ביוניים

מושתל עם יד ביונית (תצלום: צבא ארה"ב)

הטענות על התאכזרות לבעלי חיים מכעיסות מאוד את המדענים. “הקופים יקרים מאוד לחוקרים”, אומר פרופ’ אבינעם רכס, נוירולוג ויו”ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל. “הם מתייחסים אליהם באהבה ולא מתאכזרים אליהם. פשוט אין לנו משהו אחר, חד-משמעית. פתיחת הגלגלת והכנסת אלקטרודות היא בדיוק אותה טכניקה שבה משתמשים בניתוחים על בני אדם, זה לא משהו ייחודי לקופים. אני עצמי בדקתי בקנדה בניסויים על קופים תרופות, שכיום אני נותן לחולים שלי. אולי זה לא הכי סימפטי או לא הכי אסתטי לאדם מהיישוב לראות קוף עם אלקטרודות על המוח, אבל גם לאדם מנסרים את הגלגלת, זו בדיוק אותה טכניקה. בתור איש מדע, אני יכול להעיד חד-משמעית שכדי לדעת מה מתרחש במוח אנחנו חייבים להשתמש בקופים בניסויים”.

רכס גם שלח בסוף אפריל מכתב לח”כ חסון, ובו הדרישה לשקול שוב את הצעת החוק. “כמוך אני ער ורגיש לסבל הכרוך בניסיונות בבעלי חיים בכלל ובקופים בפרט”, כתב רכס, “אך מנגד עלינו לשקול את הנזק הצפוי לחולים הרבים אשר ניסיונות אלה עשויים לפתור את סבלם. ניסויים בקופים הביאו את המחקר הרפואי אל סף היצירה של איברים ביוניים ממוחשבים, שיחוללו תוך שנים ספורות מהפכה בלתי נתפשת במצבם של רבים. חולים משותקים בארבע גפיים מסוגלים להזיז בכוח המחשבה בלבד גפיים מלאכותיות באמצעות מחשב זעיר המושתל במוחם. כל הידע והיכולת המדהימים האלה נרכשו בשנים האחרונות בניסויים שנערכו בקופים”.

לדברי רכס, אין לחוקק חוק מיוחד לקופים בלבד, שכן החוק הקיים מגן עליהם כמו על כל בעל חיים אחר. לעתים קרובות בתום הניסויים, הוא מציין, יש להרדים את הקופים למוות כדי לבצע בדיקה של רקמת המוח, והצעת החוק המחייבת את שיקומם של הקופים בתום כל ניסוי, תמנע מהחוקרים אמצעי בקרה חשוב זה.

“מנגנון הבקרה שקיים כיום בישראל בעניין הניסויים בבעלי חיים דומה ובמקרים רבים מחמיר לעומת מנגנונים אחרים בעולם”, אומר בראיון יו”ר המועצה לניסויים, פרופ’ זיו, שטוען כי בעקבות דו”ח מבקר המדינה, הליקויים שנמצאו בו תוקנו. כל המוסדות, לדבריו, מדווחים כיום דיווח מלא ובזמן על הניסויים שהם מבצעים, והוועדות דנות באפשרויות החלופיות הקיימות לפני כל אישור של ניסוי בבעלי חיים. לדברי זיו, המועצה החליטה להחמיר עם המוסדות לכוונת רווח, וחייבה אותם לכלול נציג ציבור חיצוני בדיוניהם, כדי למנוע אישורים גורפים. בנוסף, רופאה וטרינרית מטעם משרד הבריאות מקבלת לעיונה כל בקשה לביצוע ניסוי בבעלי חיים עוד לפני תחילתו (כאשר מדובר במוסד מסחרי). גם לאחר שכבר אושר במוסד עצמו, היא מאשרת אותו אישור סופי, או פוסלת אותו. בכך כפופים המוסדות לכוונת רווח לפיקוח כפול.

“נוצר עליהום תקשורתי על אנשי המדע”, אומר זיו, “בעיקר על ידי אנשים שסבורים שאין לערוך בכלל ניסויים בבעלי חיים. אבל המועצה הוקמה כדי לאפשר ניסויים, לא כדי למנוע אותם. כמובן שצריך למנוע ניסויים שאין צורך לעשות, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. צריך לזכור שבזכות ניסויים בבעלי חיים מגלים תרופות: רק לפני חצי שנה רעשה הארץ מהעובדה שהתרופה החדשנית אווסטין נגד כמה סוגים של סרטן לא ניתנה לחולות בסרטן השד. משום מה אף אחד לא הזכיר שהתרופה הזאת החלה בניסוי בעכברים, ושאנשים חיים בזכות זה.

“לגבי הקופים, זורקים לאוויר מלים כמו ‘הרעבה’ או ‘הצמאה’, אבל האמת היא שהם מקבלים את מלוא מנת המזון והשתייה שלהם מדי יום. יש חובה לשקול את הקופים מדי יום ואין ירידה במשקל. הניסויים נערכים תוך שימוש בהתניה, כלומר מתן פרס על פעולה נכונה. כשהקוף עושה מה שהוא מתבקש לעשות על ידי החוקר, הוא מקבל תוספת מזון או מים ובתום זמן הניסוי הוא מקבל את שאר המזון והמים”.

בטלוויזיה וגם באינטרנט אפשר לראות סרטונים עם תמונות קשות מאוד מהמעבדות באוניברסיטאות. למשל, עכבר שראשו נכרת בגיליוטינה בתום הניסוי. למה זה נעשה?

“אני לא יודע מה רואים בכל הסרטונים, אבל במקרה הזה אני יכול לאשר שזו פרקטיקה מקובלת. הרעיון הוא להמית את העכבר בדרך המהירה ביותר וזו שפוגעת הכי פחות בגופו. גם בתום הניסוי ממשיכים לבדוק את גוף העכבר, ולכן חשוב שהמוות יהיה המהיר והקצר ביותר. שיטת הגיליוטינה מקובלת מאוד וקיימת בכל העולם.

“יכול להיות שזה גורם לאנשים לבחילה, אבל גם ניתוח יומיומי בבית חולים היה גורם להם לבחילה. אפילו ניתוח של עקירת שן יכול להיות דבר מאוד מגעיל. האם ראית פעם איך שוחטים תרנגולת או פרה? זה גם לא מחזה מלבב במיוחד. מה שאנחנו עושים זה לבדוק חלופות, לשאול שאלות, לראות אם החוקר יודע בדיוק מה הוא עושה ואם הוא חייב להשתמש בבעלי חיים.

“ידנו אינה קלה על ההדק, אנחנו מקפידים על הוראות החוק ולא מזלזלים בהן. כל חברי המועצה כולל אותי עובדים בהתנדבות, אנחנו קורעים את התחת, ואני עוד קיבלתי מכל הסיפור הזה התקף לב. אבל השורה התחתונה היא שכל התרופות שאנחנו משתמשים בהן מדי יום נוסו על בעלי חיים, ורבות רבות מהן החלו במחקר על בעלי חיים”.