עדי שורץ

משהו רקוב בממלכת אמנסטי

גיטה שהגל וסמל אמנסטי העולמי

מה שיש לגיטה שהגל להגיד צריך לעניין כל ישראלי. אמנסטי אינטרנשיונל, הארגון שבו מילאה תפקיד בכיר עד לא מזמן, נוקט קו תוקפני מאוד כלפי מדיניותה של ישראל, והסב לה נזק תדמיתי קשה בשנים האחרונות. יחד עם ארגונים אחרים, דוגמת עדאלה ובצלם, היווה אמנסטי את המסד המרכזי לדו”ח גולדסטון, שהאשים את ישראל בפשעי מלחמה ובהפרות קשות של זכויות אדם. אלא שאם הגברת שהגל מדייקת באבחנותיה, לא דאגה לזכויות אדם מכתיבה את קביעות אמנסטי, אלא דווקא דעות פוליטיות.

מה שיש לגיטה שהגל להגיד צריך לעניין גם את כל מי שאכפת לו באמת מזכויות אדם. שהגל, שנבעטה מהארגון לפני כמה חודשים ברעש גדול בגלל שהעיזה למתוח עליו ביקורת, אומרת שאמנסטי הפסיק למעשה להיות כלי במאבק נגד דיקטטורות ומשטרים חשוכים, והתחיל למרבה הצער להידמות להם יותר ויותר, לפחות בכל הנוגע ליכולתו להתמודד עם ביקורת. ואת זה אומרת ראש מחלקה לשעבר בארגון, שהיתה ממונה על השוויון בין המינים ושהקדישה את כל חייה למאבק בדיכוי ובאפליה מכל הסוגים והמינים. אותה לא צריך ללמד מה זה זכויות אדם.

שהגל בת ה-54, ילידת הודו שמתגוררת כיום בלונדון, עלתה לכותרות בפברואר השנה, לאחר שהעיתון הבריטי “סאנדיי טיימס” פירסם מכתב פנימי ובו תלונתה להנהלת אמנסטי על אירועים משותפים וחסות שמעניק הארגון למועזם בג, מי שמוכר בבריטניה בתואר “התומך המפורסם ביותר של הטליבאן” (פרשה שהתפרסמה בישראל לראשונה בבלוג זה). שהגל, שעמדה בראש המחלקה לשוויון בין המינים בהנהלת אמנסטי, לא כל כך הצליחה להבין איך דאגה לזכויות אדם ומשטר קיצוני ותומך טרור, שבו נשים נסקלו למוות בפומבי, דרים בכפיפה אחת.

הנהלת אמנסטי החליטה להגיב לפרסום באופן תמוה מאוד – במיוחד עבור ארגון המחשיב עצמו למגדלור של פלורליזם וערכים דמוקרטיים – והורתה על סיום עבודתה של שהגל. מאז היא מנהלת ויכוחים פומביים עם הנהלת אמנסטי מעל דפי העיתונות, ובהם היא מותחת ביקורת קשה על העובדה שבמסווה של דאגה לזכויות אדם, מתחבר ארגון אמנסטי לאנשים שכל הווייתם ופעולתם הפוכים לחלוטין מכל דבר שמריח בכלל מדאגה לזכויות אדם.

בראיון ראשון לעיתונאי ישראלי תוקפת כעת שהגל בחריפות את אמנסטי, ואומרת כי “באמנסטי אינטרנשיונל ובארגוני זכויות אדם אחרים בעולם יש תמיכה בכוונות הפוליטיות של האיסלאם”. לדבריה, קביעתו “המטומטמת להחריד” של מזכ”ל אמנסטי, קלאודיו קורדונה, כי הוא בעד “ג’יהאד הגנתי” היא עדות מובהקת לכך. אמנסטי אינו מחשיב את זכויות האדם של כל האנשים באותה מידה, היא טוענת, ומשום מה מציב את זכויותיהם של פעילי טרור מעל לזכויות קורבנותיהם. ואם כל זה נכון, הרי שהמשמעות מבחינת ישראל היא לא סתם שאמנסטי טועה או לא מדייק בטענותיו כלפיה, אלא שיש לו מדיניות מכוונת ומפלה לרעתה ולטובת הארגונים האסלאמיים שאתם היא נאלצת להתמודד.

מועזם בג

ארגון אמנסטי העולמי הוקם בשנת 1961 על ידי פיטר בננסון, עורך דין בריטי שנרתם למאבקם של שני סטודנטים פורטוגלים, שנכלאו לשבע שנים משום שהרימו כוסית “לחיי החופש”. מאז גדל הארגון ותפח, וחברים בו כיום יותר מ-2 מיליון בני אדם ברחבי העולם. כארגון זכויות האדם המוביל בעולם, אמנסטי נהנה ממוניטין ומיוקרה, בעיקר משום שהוא ארגון לא-ממשלתי, שמחשיב את עצמו ללא-פוליטי. לדעת רבים, אמנסטי משמיע את קולו לא בעד הפלשתינים ולא בעד ישראל, אלא בעד זכויות האדם. למעשה אמור אמנסטי לא להיות בעד שום גורם שהוא, אלא פשוט לדאוג לזכויותיהם של כל האנשים באשר הם. העניין הוא שלפי שהגל, זה לא ממש מה שהוא עושה.

הסיפור שהביא לעימות של שהגל עם הנהלת אמנסטי נוגע למועזם בג, אזרח בריטי בן 43, שנעצר ב-2002 על ידי הצבא האמריקאי באפגניסטאן, ונכלא עד 2005 במתקן הכליאה במפרץ גואנטנאמו שבקובה. בג יצא למחנה אימונים באפגניסטאן עוד בשנת 1993, שם הסביר לו מדריכו הרוחני כי “הג’יהאד הוא סם שמותר בצריכה”. לפי הדיווחים בעיתונות הבריטית, המדריך ציטט בפניו בהתלהבות לוחמים צ’צ’נים, שלפיהם “רוב האנשים בוחרים בחיים כדרך אל המוות, אבל אנחנו בוחרים במוות כדרך אל החיים”.

בג הצהיר כי “הביקור באפגניסטאן הוא חוויה ששינתה את חייו”, וכי פגש במדינה דמויות מופת שהרשימו אותו ושימשו לו השראה. עד כדי כך, שבשנת 2001, בשיא שלטון הטליבאן, הוא מחליט לקחת את אשתו וילדיו ולעבור לגור באפגניסטאן. זו כידוע תקופה שבה כל הילדות מושלכות החוצה מבתי הספר בצו הטליבאן, נשים מוצאות להורג באצטדיונים ופסלי בודהה של מאות שנים מפוצצים לראווה. בג מצהיר על התקופה הזאת, כי “לטליבאן היו כמה הישגים – בתחום הצדק החברתי ושמירת הערכים המסורתיים המוסלמיים”.

בג נעצר על ידי הצבא האמריקאי בגין אימונים שעבר במתקנים של אל-קאעדה באפגניסטאן, אך שוחרר כעבור כשלוש שנים מבלי שנשפט. כששב לבריטניה, החליט להקים את ארגון Cageprisoners להגנה על זכויותיהם של אסירים מוסלמים, ונהפך לאחד הקולות הבולטים ביותר נגד מדיניות המעצר האמריקאית בגואנטנאמו.

מתוקף זה הצטרף בתחילת 2010 לנציגים של ארגון אמנסטי בפגישה במעון ראש הממשלה הבריטי ברחוב דאונינג 10, ולאחר מכן קיים מסע ברחבי אירופה – תחת חסותה של אמנסטי – כדי לשכנע את ממשלות המערב לקבל לתחומן אסירים שישוחררו מגואנטנאמו. מיהם למשל האסירים שארגונו של בג פועל למענם? אחד מהם הוא אנוואר אל-אוואלקי, מדריכו הרוחני של הניגרי שניסה לפוצץ מטוס מעל דטרויט בערב חג המולד האחרון ומי שקרא לרצוח את הקריקטוריסט הדני שהעיז לצייר את מוחמד. דמויות נוספות המופיעות באתר האינטרנט של הארגון כוללות את חליד שייח מוחמד (הנאשם בתכנון פיגועי 11 בספטמבר) ואבו קטאדה (מטיף הנחשב לנציגו של בן לאדן באירופה).

זה מבחינת שהגל היה הרגע להגיב. שיתוף הפעולה של אמנסטי עם בג, כתבה שהגל במכתב שתוכנו פורסם בעיתונות, פוגע עמוקות במוניטין של הארגון. “להופיע על במה משותפת עם התומך המפורסם ביותר בבריטניה של הטליבאן ולהתייחס אליו כאל מגן זכויות האדם”, כתבה שהגל, “זו טעות חמורה בשיקול דעת. זה לגיטימי להאזין לחוויותיו כאסיר לשעבר בגואנטנאמו, אבל זו טעות חמורה להעניק לגיטימציה ולשתף פעולה עם מי שהביע את תמיכתו בטליבאן”.

זה לכאורה נשמע די מובן מאליו, אבל כמה שעות לאחר הפרסום השעתה אמנסטי את שהגל מתפקידה – בהתחלה באופן זמני, ובאפריל באופן קבוע. בכמה מאמרים שכתבה שהגל מאז בעיתונות היא תקפה בחריפות את אמנסטי, וטענה כי “הוא אינו מסוגל לחקור את עצמו או להסתכל במראה”, וכי “כמו כל הדיקטטורות בעולם – מימין ומשמאל – מציג עצמו אמנסטי כמי שנתון תחת מתקפה, ומסרב לענות לשאלות בנוגע לנהליו”.

היא השתוממה גם לנוכח שתיקתם של ארגוני זכויות האדם האחרים, “שהתבוננו בפרשה בשתיקה. הם לא אומרים מלה משום שגם אצלם נפלו פגמים בשיקול הדעת, ומשום שגם הם קידמו לא פעם את האינטרסים של האיסלאם הרדיקלי. יותר מדי פעמים, רצון לגיטימי לחלוטין להיאבק בגזענות נהפך בסופו של דבר לקידום מטרותיהן של קבוצות שקשורות לאחים המוסלמים”. בסערה הציבורית שהתעוררה בבריטניה נעמדו לצדה של שהגל אישים כמו סלמן רושדי ואמיטב גוש, אך בכירי הארגונים לזכויות אדם הקפידו משום מה לשמור על שתיקה.

תומך מוצהר של הטליבאן הצליח להביא לסיומה קריירה מפוארת של פעילה מוערכת בתחום המאבק על זכויות האדם. כן, מודה שהגל בשיחה טלפונית מביתה שבלונדון, “היה לי קשה לצאת נגד אמנסטי, אבל האמת היא שידעתי על הבעיה הזאת בתוך הארגון כבר הרבה מאוד זמן. אני ועוד הרבה מאוד אנשים בתקופה האחרונה ניסינו לשנות את הארגון מבפנים, ומתברר שלא הצלחנו. אמנסטי מנהלים עכשיו מתקפת-נגד כלפי כל מי שיש לו דעה אחרת משלהם”.

מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה

מה הבעיה בתוך אמנסטי?

“יש הרבה. אחת מהן היא שאמנסטי לא מתעדים הפרות זכויות אדם של ארגוני טרור. בעגה של ארגוני זכויות האדם מדובר ב’גורמים לא-מדינתיים’ (non-state actors). מן העבר השני, אמנסטי מתעסק המון עם מה שמכונה הפרות זכויות אדם בעקבות המלחמה בטרור, כלומר בעיקר מצד המדינות שנפגעו מטרור.

“אני חושבת שיש פה חוסר איזון, ושהדיווחים והמחקרים של אמנסטי הם בעייתיים. מנקודת המבט שלי, גיליתי שבעניין זכויות של נשים, הנהלת אמנסטי קרובה יותר מדי מבחינה רעיונית דווקא לארגונים בעייתיים. אפשר למצוא בפרסומים של אמנסטי ניסוחים שבאים ממש מעורכי הדין של הארגונים האלה, שיכולים להיות ארגונים איסלאמיים אבל גם אחרים. אני לא אומרת שכל מה שנעשה באמנסטי הוא לא טוב. יש מחלקות יותר טובות ויש פחות טובות, אבל באופן כללי, אמנסטי לא מתייחס מספיק להפרות זכויות אדם מצד ארגוני טרור”.

איך ארגון זכויות אדם יכול להעדיף אדם אחד על פני אדם אחר?

“יש היום מתקפה כללית על עקרון האוניברסליות של זכויות האדם, כלומר על התפישה שצריך להיאבק בצורה שווה בכל הפרה של זכויות אדם. לצערי להשקפה הזאת יש תומכים בתוך התנועה לזכויות האדם. אם תשאל אותם, הם יגידו לך שהם כן מגינים על כולם באותה צורה – למשל על האחים המוסלמים כמו על נשים לסביות באפריקה.

“אני לעומת זאת חושבת שאמנסטי צריך להגן על אנשי האחים המוסלמים אם מענים אותם במכות חשמל בכלא, אבל בשום פנים ואופן אסור לתמוך במטרות הפוליטיות שלהם. חברי האחים המוסלמים משתמשים בשיח של זכויות האדם, כדי להרוס את זכויות האדם. התפישה הפוליטית שלהם הרי מנוגדת לחלוטין לכל הרעיון של זכויות אדם, ואת זה חייבים להגיד להם. צריך לזכור שהאנשים האלה לא משתמשים רק בפצצות כדי להשיג את המטרות שלהם. הם מאוד מתוחכמים, ועכשיו הם משתמשים גם בשיח של זכויות האדם”.

העלית אפילו את הטענה שאמנסטי מקדם את המטרות הפוליטיות של האיסלאם. למה את מתכוונת?

“קח לדוגמה את הדיון על הגבלות לבוש לנשים מוסלמיות באירופה, דיון שמתרחש בצרפת, בבלגיה ובעוד מדינות. אמנסטי מצא לנכון לגנות את צרפת על האיסור על חבישת רעלה, אבל אם תעבור על עשרות ומאות הדו”חות השנתיים של אמנסטי, לא תמצא ולו התייחסות אחת לנשים שנרצחו, נכלאו או עונו בעולם הערבי בגלל לבושן. כמחצית מאוכלוסיית איראן, 35 מיליון נפש, הן נשים, ואותן מכריחה המהפכה האיסלאמית מדי יום לעטות רעלה. אמנסטי לא פוצה פה בעניין הזה, אבל מתערב כאשר בלגיה רוצה לאסור את הבורקה בתחומה, מה שמשפיע על 30 נשים בערך.

“אני חושבת שצריך לאפשר לבני אדם מידה רבה מאוד של חופש בבחירת הבגדים, אפילו אם הבגדים מייצגים עמדות פוליטיות מבחילות, אבל יש דברים שאנחנו לא מרשים, למשל ללבוש מדים נאציים. זה לא חלק מחופש ביטוי, זו הבעת עמדה פוליטית שאנחנו לא מסכימים לה. וכאשר אמנסטי מפרסם הצהרה וקובע שמדובר בפגיעה בחופש הדת של נשים, זו טעות. נשים מוסלמיות אחרות פתאום נדרשות גם הן ללבוש את הבגדים האלה, כי אחרת הן נחשבות ללא-צנועות. זה גורם לאפקט של הקצנה”.

בתגובה לטענותיך על שיתוף הפעולה של אמנסטי עם מועזם בג, אמר מזכ”ל הארגון קלאודיו קורדונה שג’יהאד הגנתי אינו עומד בסתירה לעקרונות הארגון. מה דעתך?

“את המונח ג’יהאד הגנתי אפשר למצוא בטקסטים איסלאמיים פונדמנטליסטיים, כמו למשל אצל עבדאללה עזאם, שהיה מדריכו הרוחני של אוסאמה בן לאדן. התוצאה של הג’יהאד הזה עשויה להיות התקפה על אזרחים, על בתי ספר ועל מתפללים. זה בשום פנים ואופן לא יכול להסתדר עם זכויות אדם. זו בעיני אמירה מטומטמת להחריד, שבעקבותיה התברר לי שיש אכן כוונה פוליטית מאחורי ההתנהגות של אמנסטי. מי שחושב שג’יהאד הגנתי הוא אידיאולוגיה מקובלת, הוא אדם עם אג’נדה איסלאמיסטית”.

מה דעתך על יחסו של אמנסטי לישראל?

“אני לא מספיק מכירה את כל הדו”חות של אמנסטי על ישראל, אבל אני חושבת שחוסר ההתייחסות למניעים הפוליטיים של חלק מהשחקנים מאוד בעייתית. אני מתכוונת בעיקר לארגונים כמו חיזבאללה וחמאס, שפוגעים בזכויות האדם של אזרחים משני הצדדים. בצד שלהם, בגלל הכפייה והשליטה החברתית שהם מפעילים, ובצד השני זה כמובן ברור. ועל זה אני חושבת שאמנסטי לא נותן בכלל את הדעת”.

הופתעת מהתגובה שלהם ומאיך שכל הפרשה התגלגלה?

“הפרשה הזאת אכן חיסלה את הקריירה שלי באמנסטי, אבל זה היה מחיר סביר לשלם מבחינתי, כי לא יכולתי יותר לפתור את זה בתוך הארגון. מבחינה אישית זכיתי רק קודם לכן לקידום, כך שלכאורה לא היתה לי שום סיבה לעשות את זה, מלבד העיקרון. מה שגיליתי הוא שאמנסטי דורשים שקיפות ופתיחות מצד ממשלות בעולם, אבל ברגע שמותחים עליהם ביקורת הם נהיים מאוד תוקפניים. זו סיטואציה מאוד מטרידה.

“אני זוכה היום להרבה מאוד תמיכה. זה מעניין: ברחבי העולם השלישי, היכן שפעילי זכויות אדם באמת נתקלים בזוועות, מבינים אותי. בהודו, בפקיסטאן ובסודאן, אנשים יודעים למה מסוגלים ארגוני הטרור האלה. במערב, מי שעומד בראש תנועת זכויות האדם זה בעיקר אנשי שמאל אנגלים ואמריקאים. מבחינתם, האיום הכי גדול על שלום העולם הוא העובדה שארה”ב היא מעצמה יחידה בעולם. הם לא פעילים אמיתיים, ומבחינתם ‘פעיל זכויות אדם’ זה בעיקר עמדה נוחה להיות בה ולהתהדר בה.

“מה שקרה זה שזכויות האדם נהפכו למסווה לעמדה פוליטית. בגלל זה לא תמצא אפילו דו”ח אחד של אמנסטי על הפרות זכויות אדם מצד ארגונים אחים של אל-קאעדה באירופה, למשל. אני הקדשתי חלק גדול מחיי כדי לחקור את התופעה הזאת, אבל מאוד קשה למצוא על הנושא הזה מידע אמין. אני הצעתי לאמנסטי לחקור את זה כחלק מהתפקיד שלי, אבל הם לא היו מעוניינים בכך. יכול להיות שהם פחדו שזה יחשוף לעיני כל את הקשרים שלהם עם האנשים האלה”.