21.5.2010

ראש הממשלה כהן?

יוב כהן

שמו של ראש ממשלת הולנד הבא עשוי להיות מר כהן. אם יתאמתו סקרי דעת הקהל לקראת הבחירות שייערכו ב-9 ביוני, יש סיכויים טובים שיוב כהן, מנהיג מפלגת הלייבור וראש עיריית אמסטרדם לשעבר, יצליח להרכיב קואליציה ולהיות היהודי היחיד כיום באירופה בתפקיד ראש ממשלה.

כהן, בן 63, לא ממש שומר מצוות, ולמעשה הוא ממעט להתייחס לענייניה של הקהילה היהודית או אפילו למדיניותה של מדינת ישראל. באחת הפעמים היחידות שבהן התייחס למוצאו היהודי, בנאום לרגל קבלת פרס באוניברסיטת ליידן בנובמבר 2002, הסביר כהן כי החוויות שעברה משפחתו בזמן השואה, כאשר אמו היהודייה נרדפה על ידי הנאצים, עיצבו את תפישת עולמו דווקא כלפי המוסלמים.

כהן מתח בנאומו קו ישר בין חוויותיה של אמו, סטודנטית למשפטים באותה אוניברסיטה בשנות ה-40, לבין הקשיים שבהם נתקלים כיום המהגרים המוסלמים בהולנד. כאז כן עתה, קבל כהן, כושלת החברה ההולנדית בקבלת האחר, הזר, והשונה – והפעם בעקבות אירועי 11 בספטמבר בארצות הברית. “אזרחים רבים ממוצא זר ודאי שאלו את עצמם בשנים האחרונות: האם זו עדיין הולנד?”, אמר כהן בנאום, “האם אני עדיין שייך לכאן? האם לא נהפכתי לזר בארצי שלי?”

כראש עיריית אמסטרדם, שבה אחד מכל ארבעה תינוקות שנולדים כיום הוא מוסלמי, נחשב כהן לפשרן מאוד ביחסו למהגרים. העיתונאי קוסטב בסמס אומר כי בסקרים ערב הבחירות מעידים המצביעים שהעניינים החשובים ביותר על סדר יומם הם ההגירה, הביטחון האישי ודמותה של ארצם, וההערכה היא שכהן ינסה לעשות בזירה הארצית את מה שניסה לעשות בעשור האחרון בעיר אמסטרדם.

אבל לטעמם של אחרים הוא פשרן מדי, סמן מובהק של מדיניות בת היענה, שהמיטה על יבשת אירופה אסון בכך שהביאה לתחומה מיליוני מהגרים מוסלמים, נכשלה בהטמעתם בחברה, ועדיין אינה מבינה כי מדובר בפצצה מתקתקת. העמדה הזאת, שנתפשה עד לא מזמן כגישה סהרורית בשולי החברה, נהפכה בשנים האחרונות למקובלת יותר ויותר.

דוברה המובהק הוא יו”ר מפלגת החירות ההולנדית, חרט וילדרס, שרואה במהגרים המוסלמים לאירופה סוס טרויאני. סקרי דעת קהל שנערכו עם ההכרזה על הבחירות לפני כחודשיים ניבאו כי מפלגתו של וילדרס עשויה להפוך למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, וגם ההערכות המתונות ביותר הן כי יכפיל את כוחו מ-9 מושבים ל-18 (מתוך 150 סך הכל). וילדרס, דמות אנטי-ממסדית שנתפש כקיצוני על ידי רבים באירופה, הדהים את הולנד בשנה האחרונה כשזכה להישגים משמעותיים בבחירות המקומיות ובבחירות לפרלמנט האירופי.

המשבר הכלכלי ביוון והיחלשות היורו העלו בינתיים לכותרות גם שאלות כלכליות, אבל לפחות בתחום ההגירה – שהופך לתחום משמעותי יותר ויותר באירופה – יתייצבו בבחירות האלה זה מול זה שני פוליטיקאים עם מדיניות הפוכה לחלוטין: וילדרס, שמציע לעצור את ההגירה המוסלמית לחלוטין (ובמקרה או לא במקרה, מביע את תמיכתו המוחלטת בישראל), וכהן, שסבור שהחברה ההולנדית צריכה לצאת מגדרה כדי לאפשר את היטמעותם של המהגרים המוסלמים (ובמקרה או לא במקרה, הוא בן למשפחה יהודית).

מסגד באמסטרדם

בהולנד חיים כיום כמיליון מוסלמים, רובם ממוצא מרוקאי וטורקי. חלקם הגיעו בגלי ההגירה שהחלו בשנות ה-60, וחלקם כבר בני הדור השני והשלישי, שנולדו לתוך המציאות הליברלית והדמוקרטית של יבשת אירופה. ובכל זאת, לפי דו”ח שהוגש לנציבות האירופית בשנת 2006, כחצי מיליון מהמהגרים בהולנד אינם דוברים היטב את השפה ההולנדית. כשני שלישים מהמהגרים מטורקיה וממרוקו מוגדרים כמי שאינם כשירים לשוק העבודה המודרני. תלמידים מוסלמים מפגרים אחרי עמיתיהם בשתי שנות לימוד בממוצע, ותשלומי הביטוח הלאומי למהגרים גבוהים פי שניים מאשר לשאר האוכלוסייה.

כל מי שהביט במציאות נכוחה יכול היה להבין שמדובר בבעיה חברתית, כלכלית ודמוגרפית. מרבית המהגרים ממוצא טורקי ומרוקאי בחרו להתחתן עם מוסלמים מארצות המוצא שלהם, וסתרו בכך את ההנחה הרווחת בחברה האירופית שהזמן יביא לאינטגרציה של המיעוט בחברה הכללית. יתרה מכך, לפי אותו דו”ח, מרבית הנישואים בין מהגרים מוסלמים לשאר האוכלוסייה הסתיימו בגירושים. רוב המהגרים המוסלמים המשיכו לחיות בשכונות מבודדות וצפופות, שאליהן המשטרה כמעט ואינה מעיזה להיכנס, ושיעורם של הצעירים המוסלמים בקרב העבריינים גבוה משיעורם בכלל האוכלוסייה.

במשך שנים נמנעה האליטה ההולנדית (ולמעשה, האירופית כולה) מלדון בבעיה הזאת. פוליטיקאים, אנשי תקשורת ואקדמאים העדיפו להתחמק מעימות ישיר עם סוגיית ההגירה, פן ייחשבו לגזענים. אלא שכמה אירועים מכוננים לא הותירו להם ברירה, ובראשם רצח תיאו ואן גוך, נין אחיו של הצייר המפורסם וינסנט ואן גוך, בצהרי היום ברחוב באמסטרדם. ואן גוך נחשב למבקר חריף של האיסלאם הקיצוני, וההתנקשות בחייו על ידי קיצוני מוסלמי בנובמבר 2004 טילטלה את החברה ההולנדית עד כדי כך שלא ניתן היה עוד להסתיר את הבעיה. אגב, על גופתו של ואן גוך הונחה פתקית בכתב יד ובה איום מפורש על חייו של ראש העיר כהן.

כיום כבר לא מדובר בטאבו, והולנד היא אחת המדינות האירופיות שעברו את נקודת האל-חזור, ושבהן הדיון על בעיית ההגירה אינו נחשב עוד למוקצה. אחד האנשים שאחראים לשינוי התפישתי הזה הוא פרופ’ פול סחייפר, אינטלקטואל ואיש שמאל, שכתב כבר ב-2001 כי מדיניותה הרב-תרבותית של הולנד ביחס למהגרים המוסלמים היא כישלון מזעזע.

“יוב כהן טוען שהרוב ההולנדי צריך לקבל את המוסלמים”, אומר סחייפר בראיון טלפוני מביתו באמסטרדם, “ובעצם לא מבקש כלום מקהילות המהגרים עצמן. העניין הוא שאם למהגרים אין רצון להשתלב באיזו שהיא צורה בחברה, זה לא יקרה. התהליך הזה חייב להיות הדדי”.

את צמיחתו של וילדרס בסקרים מסביר סחייפר בהימנעות של הממסד מעיסוק בבעיה. ההגירה המוסלמית להולנד חוללה במהלך השנים שינוי חברתי אדיר, לדבריו, שיצר חששות ומתחים. התעלמות מהבעיה, הוא אומר, לא פתרה שום דבר, אלא רק יצרה קיצוניות. “היה קונצנזוס שלם בהולנד שלדבר על בעיית ההגירה זה ליצור סטיגמה על המוסלמים. כלומר, שעצם הדיבור על הבעיה יוצר אפליה. היה קשה לדבר על זה בהתחלה, אבל עכשיו זה הולך ומשתנה”.

סחייפר, שנחשב לדמות משפיעה בחיים הפוליטיים והאינטלקטואלים בהולנד, דוחה את ההשוואה שעושה כהן בין היחס ליהודים בשנות ה-30 לבין היחס כיום למוסלמים. “המוסלמים הגיעו לאירופה כמהגרים רק בעשורים האחרונים, והיהודים היו כבר מאות שנים קודם לכן באירופה”, הוא אומר. “בנוסף, אף פעם לא שמעתי על פעולות טרור מצד יהודים כלפי הולנד או כלפי כל מדינה אירופית אחרת, בשנות ה-30 או אחריהן. לעומת זאת, יש לנו איומים ופעולות טרור מצד מוסלמים – בספרד, בבריטניה ובמקומות אחרים. דבר נוסף הוא שהמוסלמים באירופה מושפעים מאוד מהחברות הלא-דמוקרטיות בעולם המוסלמי שמהן הם באו. זו בעיה מאוד קשה, כי הם מסתכלים כל הזמן אחורה למדינות כמו מרוקו, סעודיה וטורקיה, וליהודים אף פעם לא היתה בעיה כזאת. להפך, הם תמיד רצו להתקדם ולהשתלב כמה שיותר.

“ההשוואה הזאת רק מחזקת את תחושת הקורבנות של המוסלמים, תחושה שאין לה שום סיבה. ראש עיריית רוטרדם הוא מהגר מוסלמי, לקהילה המוסלמית יש נציגים בפרלמנט, יש בתי ספר מוסלמים ויש להם נגישות למדינת הרווחה. כך שלדעתי אין למוסלמים שום סיבה לתפוס את עצמם כיום בהולנד כקורבנות”.

פרופ' פול סחייפר

הבעיה, סבור סחייפר, היא שרוב המוסלמים באירופה הם שמרנים מאוד ומסורתיים מאוד. מן העבר השני, החברה האירופית פתוחה מאוד וחילונית מאוד. “צריך להכיר במציאות”, הוא אומר, “יש מיליונים של מוסלמים באירופה. הרי אי אפשר להעלים אותם. השאלה עכשיו היא מה עושים, איך חיים ביחד?”

התשובה של יוב כהן לשאלה הזאת היא שהולנד תמיד היתה ארץ הגירה, וש”ביחד” אפשר לפתור כל בעיה. למעשה, זו הדרך שניסה להנהיג בעשור האחרון בעיר אמסטרדם, אפילו בימים הקשים ביותר, אחרי רצח ואן גוך. גם אז, כשבערי הולנד האחרות הוצתו מסגדים, נפגש ראש העיר כהן עם מנהיגי דת מוסלמים ועם ראשי קהילות המיעוטים.

כהן, מרצה לשעבר למשפטים ורקטור אוניברסיטת מסטריכט, הודיע עם תחילת הקמפיין הנוכחי כי בשום פנים ואופן לא יישב בקואליציה אחת עם וילדרס. “אני רוצה לחיות במדינה שבה קשישים יכולים ללכת ברחוב בשלווה”, אמר כהן באסיפת בחירות לפני כשבועיים, “ושבה לאף אחד לא קוראים בשמות גנאי: לא ליהודים, לא להומוסקסואלים ולא למוסלמים. הולנד היתה מאז ומתמיד מדינה של מיעוטים, והצלחנו תמיד לחיות ביחד בדרך מכובדת. ותיקים וחדשים יכולים לבחור בעתיד משותף, אפילו אם יש ביניהם הבדלים של דת, מסורת או תרבות”.

אלא שבדיוק התבטאויות כאלה הביאו את מתנגדיו של כהן, בהם וילדרס, לכנות אותו “שותה תה” עם מוסלמים. וילדרס סבור שמרבית ההולנדים אינם מבינים שארצם נתונה במתקפה, שאין לבנות עוד מסגדים בהולנד, שיש לעצור לחלוטין את ההגירה ממדינות כמו טורקיה ומרוקו, ושיש לאסור חבישת כיסויי ראש במבני ציבור. לדבריו, האיסלאם הוא דת אלימה, ויש לעצור בכל מחיר את התפשטותה ברחבי אירופה.

וילדרס הקים את מפלגת החירות ההולנדית ב-2004, וב-2008 פירסם סרט קצר של 16 דקות, “פיתנה”, ובו קטעים מהקוראן מוקרנים על גבי תמונות של מעשי אלימות שביצעו מוסלמים. בגין הסרט הזה ובגלל סדרה של התבטאויות פומביות של וילדרס בשנים האחרונות, הוגשה נגדו תביעה על הסתה נגד מוסלמים שעדיין תלויה ועומדת בבית המשפט באמסטרדם. כך לדוגמה, ב-2007 כתב וילדרס כי יש לאסור את הפצת הקוראן בהולנד משום שהוא ספר פשיסטי, והציע לקבוע קנס של אלף יורו על חבישת כיסוי ראש במדינה. בריטניה ניסתה למנוע את כניסתו לתחומה בטענה שהוא מהווה סכנה לסדר הציבורי, אך בסופו של דבר נאלצה להסיר את האיסור.

בינתיים נהפך וילדרס לפוליטיקאי המאוים ביותר בהולנד. אחרי כמה איומים על חייו, ואחרי שזמר ראפ הקדיש שיר שלם לפנטזיות האלימות שלו כלפי וילדרס, החליטה המשטרה שכדי לשמור על חייו, על הפוליטיקאי לישון כל לילה במקום מסתור אחר. הוא יכול לפגוש את רעייתו רק פעם אחת בשבוע, ומבקריו עוברים בדיקות קפדניות כדי למנוע התנקשות בחייו.

“אני לא חושש מהקונפליקט שנוצר בהולנד סביב כל עניין ההגירה”, אומר סחייפר, “צריך להתעמת עם קיצוניות מכל עבר. צריך להילחם באימאמים שמטיפים נגד ‘החברה הדקדנטית המערבית’, אבל צריך גם לדעת לשמור על זכויות המיעוטים. יש מוסלמים שלא מוכנים לשאול שאלות ושמבחינתם אסור לדבר על הנביא שלהם מוחמד. העניין הוא שבדמוקרטיה אפשר וצריך לדבר על הכל.

“שלום אמיתי, בכל מקום, לא יכול לנבוע מצנזורה עצמית. אני מאמין בחיוניות של החברה הדמוקרטית ובתהליכים שהיא מסוגלת לייצר. בינתיים אנחנו רואים שיש רדיקליזציה בקרב המהגרים, אבל יש גם התמתנות. כבר היום אפשר לראות שהמוסלמים יולדים פחות ילדים מאשר כאשר הם הגיעו להולנד. יש התאמה שהמוסלמים חייבים לעבור, ויש סימנים ראשונים לכך שהם מתחילים לעבור אותה”.

בסך הכל, אומר סחייפר, זו הפעם הראשונה שמיעוט מוסלמי נדרש לחיות בתוך חברה אירופית. “לא צריך להיות נאיבי בעניין הזה”, ממליץ סחייפר לעצמו ולבני ארצו, “אבל גם לא פסימי מדי: פעם גם חשבו שהדמוקרטיה לא תשרוד את הקומוניזם, ובכל זאת היא הצליחה. עכשיו הגיע תורה להילחם ברדיקליזם האיסלאמי”. אם למאמץ הזה יידרש כעת דווקא ראש ממשלה יהודי, נדע בתוך פחות מארבעה שבועות.

(גרסה מקוצרת של הכתבה התפרסמה בעיתון “ישראל היום” ב-21 במאי 2010)

3 תגובות

  1. May 21st, 2010 בשעה 8:36 am דר' אבי גור :

    כתבה מעניינת וממצה. צריך כתבות מעין אלו להתפרסם בארצות היעד באירופה המערבית, אולי עוד יתפכחו מהאסון שעומד לפתחם.

  2. הכתבה נכונה, אולם היא בקושי מגרדת את אבקת השלג המכסה את קצה הקרחון האיסלמי באירופה. ראש עירית אמסטרדם, יוב כהן, יהודי טוב, אשר לפי מיטב מסורת הד’ימי – קד קידה עמוקה מול המגלב האיסלמי המונף מעל גבו הגלותי והשחוח.

    ההתרפסות נטולת הקשר למציאות, אמורה למנוע את הפיכת עיר התעלות לעיר תעלות הדם בבוא יום פקודה ממערות וזיריסטאן. אובמה הלבן, ההולנדי ממוצא יהודי, ינסה בכל מאודו להוכיח שגם יהודי נצר למשפחת הכהנים, יכול להיות יותר קתולי מהאפיפיור, ובמקרה גרוטסקי זה – יותר סלפיטי מהאימם של אוניברסיטת אל אזהר.

    כהן ירוויח אולי זמן פוליטי ורגיעה מזויפת בעקבות הגל שעורר חירט וילדרס. כלומר, מעין תהדייה סמויה בחבית חומר הנפץ המכונה מולטי-קולטורליזם, אשר בהזדמנות זאת אולי תניב גם לא מעט קולות למצעו הליברלי של כהן. אך גורלה של הולנד כבר נחרץ. ארץ תחנות הרוח כבר מזמן הוכרזה “דאר אלצלח” (social contract) לפי הגדרת ראש חכמי בוסניה, או “דאר אלעהד”, בית החוזה בין האסלם לכופרים. כמובן מיותר לציין מה עלה עד כה בגורלם של החוזים אשר נחתמו לאורך ההיסטוריה בין המוסלמים לכופרים.

    נישואי התערובת בין מוסלמים לאזרחים מקומיים “לא צלחו ברוב המיקרים”, מפני שהם תוכננו מראש בכדי לרכוש אזרחות אירופאית אשר ביום פקודה תהפוך לנכס אלקטורלי ובינתים תחלוב את שרותי הרווחה הנדיבים והתמימים (כתבה בפני עצמה). אין כמעט נישואין בין גבר נוצרי לאישה מוסלמית אלא רק מצב הפוך. ואז, במקרה הטוב האישה כמובן ממירה את דתה המקורית ל”דת האמת המוחלטת”. אולם במקרה שהאישה מגלה נחרצות ולא מוכנה להפוך לשוות זכויות לעז לוחכת העשב שבגינה, הבעל מגלה נדיבות של אפנדי עם דרכון אירופאי ומשחרר את המורדת לדרכה, כשבדרך כלל נתיב החופש עובר דרך מחלקת הטראומה של בית החולים הקרוב.

    זמן רב לא יחלוף עד שתוקם בשם “האינטגרציה” מפלגה מוסלמית אשר תטטא את האשפה היהודית הליברלית ממדרכות אמסטרדם. ראש עירית רוטרדם המרוקאי הוא הסנונית הראשונה שחצתה את מיצרי גיברלטר, ומהמגרב החמים בנתה את קינה דווקא ברוטרדם הגשומה והאפרורית.

    לעומת יוב כהן הליברל וחביב “השמאל הנאור” (עד שממחסן אפל ישלפו כנוהג קבוע הפרוטוקולים של משפחת כהן הנמנית על זקני ציון לדורותיהם), חירט וילדר מנסה להיות הילד הדוחף את האצבע לסכר השפיות האירופאי במטרה לעצור את השיטפון המוסלמי המגיע במישברי ענק מעברו הדרומי של הים התיכון.

  3. June 8th, 2010 בשעה 7:26 am ישראל זהבי :

    כתבה מרתקת ומפליאה. קראתי אותה בישראל היום ושוב כאן. והיא מאוד מעניינת.
    מעניין אותי מאוד האם הארופים יעשו שוב שואה באירופה. יש לי תחושה שהעולם עומד לעבור שינויים גדולים מאוד האלימות תהפוך להיות יותר ויותר ליגיטימית. רק לראות את איראן מדברת ואת כל המטיפים המוסלמים מדברים דיבורים שכל-כולם אלימות. אם יהיה להם למוסלמים מעט כוח, תפתח כאן, להערכתי, מלחמה קרה. והמוסלמים לא כל כך קרים כמו הרוסים והאמריקנים.

הוסף תגובה